אם חשבתם שהסערה סביב "אור ראשון" תישאר רק בצד של הצופים, תחשבו שוב. גם שתי פסיכולוגיות מוכרות מתוכנית "חתונמי", יעל דורון וליאת יקיר, מצאו את עצמן משני עברי המתרס. האחת רואה בצפייה הזדמנות לצמיחה, השנייה, אזהרה חמורה מפני שחזור כאב.
דורון, המומחית שמלווה את "חתונמי" מאז העונה השנייה, בחרה לתמוך בצפייה. בפוסט שכתבה הסבירה: "בימים האחרונים התפרסמו הרבה תגובות נגד הצפייה בתכנית. בכולן הוזכרה המילה טראומה ונשמעו איומים על כך שהצפייה מחזקת טראומה או מייצרת טראומה משנית. אני רוצה לחלוק על כך ולהזכיר לנו מושג חשוב ולא מספיק מדובר, צמיחה פוסט טראומטית".
לדבריה, מדובר בתהליך שבו "התפתחות פסיכולוגית חיובית מתרחשת בעקבות מאבק בנסיבות מאתגרות במיוחד. דורון הוסיפה כי: "רוב האנשים שחוו מצוקה, אבל הצליחו להתגבר עליה, יצמחו בסופו של דבר".
"חשיפה חוזרת לא עוזרת": יקיר מזהירה מהצפייה
מנגד, ד"ר יקיר, שגם היא ליוותה את "חתונמי" בעונות הראשונות, מתנגדת נחרצות לצפייה: "כשטראומה עדיין חיה, עדיין פועמת במערכת העצבים שלנו, החשיפה החוזרת אליה לא רק שלא עוזרת, היא פועלת מנוגד לתהליך עיבוד הטראומה".
יקיר הרחיבה את ההסבר: "המוח שלנו עדיין נמצא במצב הישרדותי, האמיגדלה בהיפר-ערנות, האונה המצחית שעדיין מכוסה ‘בפקקוקוד’, והתגובה הרגשית קופצת בקורטיזול ויוצרת תגובת טריגר". לדבריה, גם צפייה בתוכן בלבד. "גם אם זה רק סדרה, גם אם זה לא קרה לנו ישירות מפעילה את המוח כאילו האיום מתרחש עכשיו. כשאנחנו צופים בתוכן טראומטי והמערכת כבר רגישה, המוח לא יודע להבדיל בין זיכרון לבין חוויה מתרחשת... הלב דופק, החרדה עולה, הגוף חווה את זה כאילו זה קורה שוב".
בין עיבוד לצריבה מחדש
כך או כך, הוויכוח הזה נוגע בלב הסערה סביב "אור ראשון": האם חשיפה מתמשכת לסיפורי טראומה יכולה לרפא או דווקא להעמיק את הפצע? דורון מדברת על כוחם של בני אדם לצמוח מתוך הכאב, יקיר מזכירה שצריך לדעת מתי לעצור.
