האם סטטוס זוגי צריך להיות מקור לגאווה? אז השבוע התארסתי, וכמובן שזה מאורע משמח ומעורר התרגשות אבל האם הוא גרם לתחושת גאווה או הקלה בקרב בני משפחתי? התשובה היא לא. מוסד הנישואים מהווה מקור ללחץ חזק על נשים בכל רחבי העולם. הלחץ הזה לא רק שמזיק, אלא גם מקבע תפיסות מיושנות על תפקיד האישה בחברה. נשים רבות חוות תחושות של חוסר ערך כאשר הן לא עומדות בציפיות החברתיות להתחתן, או אפילו למצוא זוגיות.
דוגמא טובה לכך היא הסרט הדוקומנטרי "Sweet Bobby" שיצא השנה בנטפליקס. הסרט, מגולל את סיפורה האמיתי של קיראט אסי, אישה לונדונית ממוצא הודי שנפלה קורבן להתחזות במשך שנים והגיעה למצב בוא היא נישאת לגבר שמעולם לא ראתה דרך הפייסבוק.
בעוד שרוב התגובות ביזו את קיראט עצמה, קראו לה טיפשה ונאיבית, אני מפנה אצבע מאשימה לחברה ובעיקר למשפחה שלה. ככל שהרקע שמרני ושבטי יותר, כמו במשפחות בעלות רקע הודי, וגם כמו במשפחות יהודיות בהן ערכי המסורת חשובים, ככה הלחץ שמופעל על נשים להינשא גדול יותר. לאורך הסרט ניתן לראות את תחושת האכזבה העמוקה של הוריה נוכח העובדה שהילדה הגיעה לגיל 30 "המופלג" וטרם התחתנה.
אני שואלת שוב, למה לעזאזל? האם לא התקדמנו מהימים בהם נשים היוו כלים פוליטיים ושימשו פיונים לפי הגחמות של אביהן? אם בכדי לאחד ממלכות או לסגור עסקאות, נשים הצליחו לשבור את המעגל בו הן נסחרות כמו נשק כבר לפני מאות שנים.
אז למה עדיין מחשיבים נשים רווקות כסחורה פגומה? למה הלב שלנו לא מתמלא תחושת גאווה נוכח אישה המסיימת לימודים בהצטיינות, מקבלת העלאה במשכורת, או אפילו קונה לעצמה אוטו? הגיע הזמן לחגוג הצלחות של נשים וגברים ואחד שאינן קשורות לסטטוס הזוגי והמשפחתי שלהם. מה גם שהלחץ להתחתן מהר מהר לא מקדם לשום מקום- עם עשרות אחוזים מהזוגות שמתגרשים בחמש השנים הראשונות, הגיע הזמן להבין, נישואין לא תמיד מביאים לאושר, ובוודאי לא צריכים להיות היעד היחיד של נשים.
הלחץ המשפחתי והתרבותי על נשים להתחתן גורם להן לתחושת כישלון, זהו מסר מסוכן, שמקבע דעות קדומות על תפקיד האישה. החברה היא זו שחייבת לשנות את התפיסות שלה, הלחץ החברתי להתחתן לא רק שמזיק, אלא גם לא רלוונטי בעידן המודרני. נשים רווקות ראויות להרגיש גאות בבחירותיהן ובחיים שהן בוחרות לחיות. הגיע הזמן לשנות את השיח, תחנכו את הבנות שלכם לעצמאות, לשאפתנות ולחיים מלאים משל עצמן- הזוגיות תגיע, בלי לחץ.
