למה אנחנו כל כך אובססיביים לחתונות של סלבס? לקראת החתונה הקרובה של קים אור אזולאי עם יפתח זיו ורגע אחרי חתונת המיליונים של ג'ף בזוס ולורן סנצ'ז, ניסיתי להבין, למה אנחנו מתעניינים בכל פרט קטן מחתונות של סלבס?
הסיבה הכי פופולרית כנראה היא שזו לא סתם חתונה, זו אגדה מהלכת. שמלה מושלמת, אורחים מפורסמים, תקציב בלתי מוגבל. לרגע אנחנו שוכחים מהמציאות ונכנסים לסיפור מהאגדות. זו גם קצת הצצה לחיים האמיתיים של המפורסמים. אנשים שנראים לנו בלתי מושגים פתאום עומדים מתרגשים מתחת לחופה וזה מקרב אותנו אליהם.
אבל זה לא רק על רגש, זה גם מיתוג. כששני אנשים מוכרים בעלי השפעה וכוח מתחתנים, זה כמו חיבור בין שני מותגים. קצת כמו חתונה מלכותית בגרסה מודרנית.
כמובן, המדיה עושה את שלה. אתרי רכילות, טיקטוק, אינסטגרם. כולם יודעים שחתונה של סלב מביאה טראפיק. אז מפרסמים הכל מה הכלה לבשה, מי בא, מי הבריז, מי בכה, ומה היה בצלחת. לפעמים זה גם מגיע ממקום נוסטלגי. כמו היילי וג’סטין ביבר, או נועה קירל ודניאל פרץ, אלה חתונות של אנשים ש'גדלנו איתם', אז כשהם מתחתנים, זה מרגיש כמו סוף טוב לסיפור שעקבנו אחריו שנים.
אבל מי באמת יוצר את האובססיה הזאת אנחנו? או הסלבס?
בואו נודה על האמת הרבה מהחתונות האלה אובר מתוכננות. לא רק בשביל האהבה, אלא גם בשביל הפרסום. סלבס יודעים בדיוק מה יעניין אותנו ומשחקים על זה. טיזרים באינסטגרם. הסלבס גם לרוב מקבלים איזושהי הנחה במחיר כשמדובר בשמלה או ספקים נוספים לאירוע, תמורת תיוג או אזכור במיחד ולפעמים גם ריאיון גדול שתוזמן בדיוק לרגע הנכון.
אבל זה עובד גם הפוך, הרי הם לא מכריחים אותנו לצפות. אנחנו באמת מתעניינים. זה מרגש אותנו, מסקרן, נותן לנו לברוח קצת מהחיים. כשמדובר בסלבס מקומיים, במדינה כמו שלנו שהחיים בה הם רכבת הרים של רגשות, אין כמו התעסקות בחתונת ענק בשביל לשכוח לרגע מהצרות ומהמורכבויות שמלווים את היום-יום.
אז נוצר פה מעגל. אנחנו מתבאססים, הם מגיבים ואז דוחפים לנו עוד. כי זה מייצר באזז, כסף ורלוונטיות. בקיצור? זו מערכת יחסים הדדית. אנחנו רוצים להרגיש קרובים אליהם והם רוצים שנהיה שם כדי לצפות, להגיב ולשתף.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו