ספיר בורגיל לא עשתה לעצמה הנחות. כשעוקבת פנתה אליה בשאלה אישית במיוחד "איך התמודדת עם נפילת העסק?" היא לא התחמקה, לא התייפייפה, ולא זרקה קלישאות של העצמה אינסטגרמית. במקום זה, היא שפכה את הלב.
"אלה היו 7 השנים הכי קשות שעברתי"
בורגיל תיארה בכנות בוערת את התקופה שהחלה בקריסה כלכלית, המשיכה באכזבות ויומיום של מאבק כולל רגעים של חוסר אוויר: "אבל בתוך כל השבר הזה למדתי לצמוח. הבנתי שכשהעולם סוגר לך דלת, זה רק כדי שתלמדי לעבור דרך קיר!" היא לא נשארה שם לבד. כמו רבות ורבים אחרים, גם היא חיפשה אחיזה רוחנית ומצאה.
"האמונה שלי רק הלכה והתחזקה"
מבחינתה, כל כאב הוא שיעור: "ללמד אותי להתנהל נכון. ללמד אותי לא להסס, לא לקחת סיכונים מיותרים. ללמד אותי להפסיק לרוץ ולהתחיל לראות." "החיים... הם לא קו ישר. יום אחד על גג העולם, ולמחרת בום כל הקרקע נשמטת מתחתיך. ופתאום את מגלה כמה כוח יש בך, כמה עוצמה."
סבא אחד, תפילה אחת
הציטוט הכי חזק? מגיע בכלל מסבא שלה.
"אמרתי פעם 'אין לי כוח' והוא תיקן אותי ואמר: אל תגידי אין... תגידי 'תן לי כוח'. המילים האלה נצרבו לי בלב. מאז, בכל תפילה, אני אומרת: אבא, אני רק צינור. תן לי כוח. תן לי לעבור את זה."
ולאלה שברגע הזה, ממש עכשיו, יושבות ובוכות, היא מוסרת:"את לא אשמה בכלום. את לא חלשה. ואת לא לבד. לבכות? מותר. אבל רק כדי לרוקן את הלב ולפנות מקום לאמונה."
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו