בפרק החדש של ההסכת המצליח "אבא תרחם" מבית כאן הסכתים, עם ירון לונדון ודניאלה לונדון דקל, התבקש ירון לצפות בשתי תוכניות של "האח הגדול" ולחזור עם מסקנות.
לונדון מודה שלא הצליח לצפות בתוכניות שלמות, אלא רק בחלקי תוכניות וסצינות בודדות, כי החוויה היתה לו קשה מדי. ״האמת היא... זה היה מדהים, התפלות, זה היה קשה לי יותר מאשר פיצוץ של טיל ליד בית סמוך. אני לא האמנתי שיש אנשים כאלה".
עוד הוסיף לונדון כי ״התחושה שלי הייתה שהאנשים האלה לא התפתחו מבחינה רגשית ומבחינת יכולת הביטוי שלהם. זה פשוט איום ונורא, איך אפשר לעמוד בזה? אני לא מבין איך אנשים מסוגלים לראות את השעמום הנפשי, המוחלט הזה. אני הולך לחטוף על זה כהוגן, מתנשא, נכון, ודאי, כן, בומר וכולי ואתה לא מבין את הנוער או את הצעירים האלה, הם צעירים ברובם. שאלתי את עצמי, מה הם העקרונות שעליהם התוכנית הזאת מושתתת? הרעיון הזה, שקבוצה של אנשים נחלץ בתוך איזה כלוב כזה, ואובייקט של עין משקיפה. אז זה הרעיון הכללי של אלוהים, נכון? אלוהים נקרא ההשגחה העליונה. ככה זה השם הנרדף. פה יש השגחה עליונה. עכשיו זה דומה גם קצת לבית סוהר, אלא שזה וילה עתירת מנעמים, אבל בניגוד לבית סוהר, ששם אם אתה חוטא או אם אתה לא מצליח, כולאים אותך בחדר מיוחד ואתה מקבל עונש, פה העונש הוא שמסלקים אותך מהווילה, זאת אומרת, הסילוק מגן העדן זה העונש שאתה מקבל, זאת אומרת, היפוך״.
"עכשיו, הרעיון הזה של סובייקט שמשגיח על המוני אנשים, קיים למשל בחזונות של אנשים כמו ג'רם בנת'ם, מהמאה ה-18 שהמציא מתקן בית סוהר שנקרא פנאופטיקון שממנו צופים ב360 מעלות על כולם. כלומר, הרעיון הזה של הנצפים על ידי מישהו שמבחוץ, מישהו עליון עליהם כמובן, שקובע את הכללים וקובע את המהלכים שלהם, בעצם מתעלל בהם, הוא קובע את התחרות, הוא משסה אותם זה בזה".
עוד אמר ירון לדניאלה בהסכת: "אני לא מאמין שהקבוצה הזאת היא ייצוגית באיזשהו מובן של החברה הישראלית. דניאלה, השיבה לו שבוודאי שכן. "אני אומר לך שאם כן , אני לא אראה את זה יותר, אם כן, אני בורח מפה. לא אכפת לי לאן, לסמואה, לאפגניסטן אולקוטב הצפוני". לאחר שדניאלה הודתה שהיא צופה בתוכנית וכמעט מתמכרת אליה, ירון אמר כי הוא חושב שנכשל בחינוך שלה.