עם בואו של דרור קליר (דרורע) ב"האח הגדול", למסך ובתזמון מושלם לשבוע הגאווה חזרו אלינו ובגדול צמד המילים "הומואית רעה" שמאז ומתמיד, הולכות ביחד. הומו נשי, עוקצני ומוחצן שאומר את הביקורת שלו בכל זמן ובעיקר לא מפחד להשחיר, ההומואיות הרעות הפכו להיות להיות סמל סטטוס בעולמות התקשורת והביוטי, הן דיוות גבריות שלא נותנות להתקרב אליהם כל כך בקלות כאלה שעוד לפני שהספקת להגיד שלום הם כבר ימצאו על מה להשחיר.
View this post on Instagram
השנה אפילו הגיע אלינו "השיר לא לפנות אליי" של נסרין קדרי, שמזקק באופן מדויק את גישת ההומואית הלא הנגישה והאקסלוסיבית. בטוח ראיתן פעם הומואית מוגזמת עם אוזניות הולכת ברחוב בדרמטיות כאילו היא צועדת על המסלול במינימום פאשן וויק בפריז.
כשאני גדלתי בתור ילד נשי רגיש ועדין ידעתי שכדי לשרוד אני צריך להגן על עצמי בצורה כלשהי. לא היה לי כוח פיזי ועם הזמן הלשון הפכה להיות כלי ההגנה הכי חזק שלי. הציניות, ההליכה הדרמטית ומלאת הביטחון, הלבוש המוגזם, כל אלו כיסו על התחושות הקשות שלי כלפי על עצמי ועל חוויות דחיה מהסביבה כלפיי. פיתחתי לעצמי שריון נוקשה של ציניות ועוקצנות שהגנה עליי מלהיות פגיע בעיניי הסביבה שלי וככל שצעדתי בדרמטיות בחוץ, ככה הרגשתי מבפנים יותר חסר ביטחון. כשאני רואה היום את דרורה על המסך היום אני רואה מזהה בו את כל חומות ההגנה כשהיה נער, בתקופה בה להט"ביות הייתה אסורה בחוק. הלשון שלו בוודאות היה כלי הנשק הכי עוצמתי שלה מול אלימות ופגיעות.
הרבה פעמים אני מסתכל על הומואיות רעות באיזה שהיא סלידה מההתנהגות הקיצונית שלהן, אבל באותה המידה אני גם מבין אותן ורואה את השריון ההגנה שכל להט"ב היה צריך לפתח מתי שהוא בחייו, גם במציאות של היום.
