"הגבר לא מצליח לשמור את ה*** במכנסיים והאישה אשמה?"
"האם רק האישה אשמה? אתן באמת לא חשות שלגבר יש זכות בחירה והחלטה עצמונית על המעשים שלו?" שני דפני גולדשטיין בטור דעה על הסערות הרומנטיות של השבוע החולף
מי אתם שתעשו לי נו נו נו? אלוהי המוסר? הרשת גועשת סביבליר עוז, ש״העזה״ לפתח רגשות לגבר ששודך בתכנית ״אהבה חדשה״ לחברתה, ודיאן שוורץמקבלת ביקורת שוטפת ללא הרף על כך שהחלה לצאת עם גבר פרוד טרם התגרש רשמית, לכאורה. בשני המקרים, מערכות יחסים שייתכן והחלו בחפיפה למערכת יחסים אחרת, היחידות שמועלות על המוקד הן, הנשים.
שני המקרים הללו מזכירים לי את פרשיית אתי כרייף, אשר גם בה היחידה שזכתה לאש וביקורת ציבורית נוקבת הייתה כרייף עצמה ולא אפי נוה או מערכת המשפט כולה. ממש בדומה לפרשיית המאמן ביבנה בו בעיקר הנשים זכו להיצרב באש הלוהטת של הטוקבקיסטים.
האם החברה שלנו עד כדי כך מיזוגנית שאין בה יכולת להטיל אחריות על גברים? ברומן שמלווה בעננה מוסרית מפוקפקת האם רק האישה היא האשמה הבלעדית? מה עם הגבר, שמהווה את הצלע השנייה ברומן? למען הסר ספק, אני לא מנרמלת לא בגידה ולא קיום קשר זוגי מהצד, אבל עם זאת חשוב לזכור, שאם יש אשמה בסיפור הזה, היא גם על הגבר.
כשאנחנו מסתכלים על הנורמות החברתיות של היום, בסוף גברים הם אלו שחותרים 'למגע', הגבר הוא זה שפונה ראשון ומחזר. אישה שמתחילה עם גבר, נחשב צעד ששווה להתעכב עליו גם ב-2025. בעוד מוסרית מערכות יחסים הם מורכבות, אי אפשר שלא לתהות איך במצב בו גבר לא מצליח לשמור על ה** במכנסיים, האישה היא זו שאשמה בטרגדיה המוסרית.
הכי עצוב לי, שברוב המקרים רוב התגובות הן של נשים. מה בנו כנשים גורם לנו לנוע באי נוחות כזו בכיסא נוכח סיפורים כאלו? האם אנחנו מדברות מתוך החרדה האישית שלנו בה בן זוגנו עלול לעזוב אותנו למען מישהי אחרת? למה אנחנו טולות את טיב הקשר שלנו בחסדיה של אישה זרה? קצת כמו שדולי פרטון התחננה בפני ג׳ולין שלא תיקח לה את הגבר בלהיט הגדול שלה, האם רק האישה אשמה? אתן באמת לא חשות שלגבר יש זכות בחירה והחלטה עצמונית על המעשים שלו?
