המשפיענית הגדולה באמריקה לא קוראת. להתגאות בזה? פחות סקסי
יש לה תואר, מיליוני עוקבים וקריירה מצליחה. דווקא בגלל זה, כשהיא אומרת שלא קראה ספר, זה נשמע פחות תמים ויותר כמו סימפטום של התקופה

אליקס ארל היא משפיענית מצליחה, מהבולטות של דור Z, ואפילו בעלת תואר. היא בת 25, צברה מיליוני עוקבים, מככבת בריאליטי וסיימה ב-2023 תואר ראשון מבית הספר למינהל עסקים של אוניברסיטת מיאמי.
האוניברסיטה עצמה סיפרה בעבר שארל ייחסה לקורס שיווק שלמדה חלק מהכלים שעזרו לה בקריירה. ולמי שמעדיף למדוד הצלחה במספרים, גם שם היא מסתדרת לא רע. פורבס העריך בעבר את הכנסותיה השנתיות במיליוני דולרים.
כלומר, תואר יש. קריירה יש. כסף, ככל הנראה, יש בשפע. ספרים? לטענתה, פחות.
בריאיון עם מל אוטנברג, כשנשאלה מה הספר האחרון שקראה, ארל השיבה: "מעולם לא קראתי ספר". ואז, כדי לא להשאיר את עולם הספרות יתום לגמרי, הוסיפה שאולי ד"ר סוס נחשב.
על פניו, היא הוכחה די טובה לכך שקריאה בספרים אינה תנאי להצלחה. אפשר להגיע רחוק מאוד, להרוויח הרבה כסף ולבנות אימפריית רשת גם בלי להיות תולעת ספרים.
לא כל דבר צריך לקדם את הקריירה
בשנים האחרונות התרגלנו למדוד כמעט כל דבר לפי התועלת המיידית שלו. קורס צריך לתת מקצוע. אימון צריך לשרוף קלוריות. תחביב צריך איכשהו להצדיק את הזמן שהשקענו בו. ואם כבר ספר, אז רצוי שייתן לנו חמישה הרגלים של אנשים מצליחים עד יום ראשון.
ובתוך החשיבה הזאת, אפשר להבין למה ספר נראה כמעט כמו מוצר מיושן. לוקח שעות לקרוא אותו. אי אפשר להאיץ אותו פי שניים. אין תקציר של 40 שניות ולא תמיד יוצאים ממנו עם משהו שאפשר להכניס לקורות החיים.
אבל הקלישאה נכונה. ידע הוא כוח, דווקא מפני שלא כל ידע חייב לשרת אותנו מיד.
בעידן שבו אנחנו מודדים צפיות, לייקים וכמה אנשים עצרו על הסרטון, והאלגוריתם מחלק לנו מנות קטנות של דופמין בצורת לב אדום, ספר מציע משהו אחר לגמרי.
זמן שבו לא צריך להופיע, להגיב או לקבל אישור מבחוץ. פשוט להיות רגע עם עצמנו, להפעיל את הראש, להיחשף לרעיון חדש ואולי לצאת עם תובנה שסרטון של 20 שניות פשוט לא יכול לתת.
הבעיה היא לא שאליקס ארל לא קוראת
אין שום סיבה לצקצק על מי שלא אוהב לקרוא. קריאה היא לא מבחן לאינטליגנציה, וספרייה בבית לא הופכת אף אחד אוטומטית לחכם, עמוק או מעניין.
גם לא בטוח שצריך לקחת את ההצהרה של ארל עד הסוף ברצינות. בכל זאת, היא סיימה תיכון ואוניברסיטה. אבל אפילו כבדיחה, הבחירה הזאת מעניינת.
כי כשכוכבת כמו ארל, צעירה, יפה, מצליחה וכל כך נחשקת בעיני דור שלם, אומרת בחיוך "אני לא קוראת", המשפט מקבל משמעות אחרת.
פתאום לא לקרוא יכול להיראות כמו עוד פרט בדמות של מישהי עסוקה וקולית מדי בשביל לשבת כמה שעות עם ספר. ואם היא מצליחה כל כך גם בלי זה, אז כנראה שזה בסדר. אולי אפילו קצת מגניב.
וזה החלק שמטריד יותר מחוסר הקריאה עצמו. לא הספרים שהיא לא פתחה, אלא האפשרות שסקרנות, העמקה והרצון לדעת משהו שלא יעזור מיד לקריירה מתחילים להיתפס כדברים שאפשר לוותר עליהם בלי למצמץ.
ופה בדיוק זה מפסיק להיות סקסי.
קריאה, שיהיה ברור, לא מעידה על חוכמה בשום צורה. אפשר לקרוא ספר בשבוע ועדיין להיות בור מוחלט בתחומים אחרים. אבל יש הבדל בין לא לקרוא לבין להפוך את חוסר הרצון לדעת, להעמיק או להיחשף לעוד משהו לסוג של גאווה.
המשפט של אליקס ארל אולי עובד מצוין כשבע שניות של תוכן. לא לקרוא לא הופך אף אחד לטיפש. להתגאות בבורות כבר הרבה פחות סקסי.




