מותה של היידן פנטייר באוגוסט האחרון, ימים ספורים לפני יום הולדתה ה-37, הוסיף עוד שם מוכר לרשימת הסלבס שמתו בגיל 36. פנטייר, כוכבת “גיבורים” ו”נאשוויל”, היתה בת 36 במותה. נכון ל-17 בספטמבר, הרשויות בדרום קרוליינה עדיין לא קבעו רשמית את סיבת ואופן המוות.
מרילין, מארלי ודיאנה באותו גיל
מרילין מונרו מתה ב-1962 בגיל 36.
בוב מארלי מת ב-1981, גם הוא בן 36. חמש שנים אחר כך מת בגיל הזה פיל לינוט, סולן ת’ין ליזי.
ב-1997 נהרגה הנסיכה דיאנה בתאונת דרכים בפריז. היא חגגה את יום הולדתה ה-36 פחות מחודשיים קודם לכן.
ברשימה נמצאים גם די ג’יי איי אם, יאנג דולף ובריי וויאט. כולם מתו בגיל 36.
נסיבות המוות שלהם אינן יוצרות דפוס אחד. מארלי מת מסיבוכים של מלנומה שהתפשטה בגופו, דיאנה נהרגה בתאונה, מונרו מתה מהרעלת תרופות ממשפחת הברביטורטים ויאנג דולף נרצח. כלומר, יש מספר קבוע. יש שמות. אין עלילה אחת.
ל"מועדון 27" היתה עלילה מושלמת
בריאן ג’ונס מת ב-1969. ג’ימי הנדריקס וג’ניס ג’ופלין ב-1970.
ג’ים מוריסון ב-1971.
ארבעה שמות עצומים של עולם הרוק, כולם בני 27, בתוך שנתיים וקצת.
אחר כך הגיע קורט קוביין ב-1994, וב-2011 איימי ויינהאוס. השניים האחרונים חיזקו את המיתוס שכבר התקבע. והרצף כולו חיבר את גיל 27 לסיפור ברור של כוכבי רוק צעירים שמתו בשיא התהילה. כך זה הפך ל"מועדון".
36 קיבל משהו אחר לגמרי. שחקנית הוליוודית, נסיכה, אגדת רגאיי, ראפר, מוזיקאים ומתאבק. עשרות שנים מפרידות בין המקרים, וגם נסיבות המוות שונות.
מה אומרים המספרים
דווקא בבדיקה סטטיסטית, גיל 27 לא התגלה כמסוכן במיוחד. ב-2011 פורסם בכתב העת הרפואי הבריטי מחקר שבדק 1,046 מוזיקאים ואמנים שהגיעו למקום הראשון במצעד האלבומים הבריטי בין 1956 ל-2007. החוקרים חיפשו במפורש קפיצה בסיכון למות בגיל 27. הם לא מצאו אותה.
במדגם היו שלושה מקרי מוות בגיל 27 מתוך 522 מוזיקאים שהגיעו לגיל הזה בתקופת המעקב. שיעור התמותה עמד על 0.57 מקרי מוות למאה שנות מוזיקאי. בגיל 25 הוא היה 0.56 ובגיל 32 הוא היה 0.54.
החוקרים לא מצאו שיא בסיכון בגיל 27. בקרב המוזיקאים שנכללו במחקר, הסיכון למות בשנות ה-20 וה-30 היה גבוה פי שניים עד שלושה לעומת האוכלוסייה הבריטית הכללית, אבל הממצא מתייחס למדגם שנבדק ולא לכלל הסלבס.
אז למה אין "מועדון 36"?
ההבדל נמצא פחות במספר ויותר בסיפור שנבנה סביבו. ל-27 היה רצף צפוף של כוכבי רוק, ואחריו שמות נוספים שהתאימו למיתוס שכבר נוצר. ל-36 יש אמנם רשימה מכובדת של ידועים מאוד, אבל אין לו ז’אנר, רצף או סיבה משותפת.
ייתכן שאילו “מועדון 36” היה נטבע כמושג כבר בשנות ה-80, גם הוא היה מצליח למצוא נרטיב ולצבור עם השנים משמעות תרבותית. 27 פשוט קיבל הקשר מיסטי חזק, לצד יחסי ציבור הרבה יותר טובים.