איגוד השידור האירופי שינה את חוקי האירוויזיון כך שמדינה זוכה שנמצאת בעימות צבאי או במצב גיאופוליטי רגיש עלולה לאבד את הזכות לארח את התחרות הבאה. ה-EBU אינו מציין את ישראל בשמה, אך השינוי מגיע אחרי ארבע שנים רצופות שבהן ישראל סיימה בטופ 5, ובהן שני מקומות שניים רצופים ב-2025 וב-2026. בנוסף, גיל המינימום למתמודדים יעלה ל-18 וחובת השירה החיה של הסולנים חודדה.
זוכים באירוויזיון, אבל לא בהכרח מארחים
איגוד השידור האירופי פרסם את חוקי אירוויזיון 2027, וביניהם שינוי משמעותי במיוחד בנוגע למדינה המארחת. לפי התקנון החדש, ניצחון בתחרות כבר אינו מבטיח באופן אוטומטי שהמדינה הזוכה תארח את האירוויזיון בשנה שלאחר מכן.
אם מלחמה, מצב גיאופוליטי רגיש או נסיבות אחרות משפיעים באופן מהותי על הביטחון והיציבות במדינה הזוכה או באזור הסמוך אליה, גוף השידור שלה לא יהיה זכאי אוטומטית לארח. ה-EBU יוכל לבצע הערכת ביטחון עצמאית, להתייעץ עם קבוצת הייחוס של התחרות ולהחליט אם ניתן לקיים את האירוע במדינה בבטחה.
אם התשובה תהיה שלילית, גוף שידור אחר יקבל את האחריות על האירוח. במקרה כזה, המדינה החלופית לא תארח בשם הזוכה, אלא תהפוך בעצמה למדינה המארחת ותישא בכל האחריות על ההפקה והתחרות.
ברקע: ישראל כמעט זכתה פעמיים
העיתוי של השינוי לא נעלם מעיני המעריצים בישראל. הכלל החדש נועד בין היתר לתת מענה לאפשרות של זכייה ישראלית או אוקראינית בתקופה שבה המצב הביטחוני עלול להקשות על אירוח התחרות.
ה-EBU עצמו אינו מציין את ישראל בשמה בתקנון. עם זאת, החוק החדש מגיע לאחר שנתיים שבהן ישראל הייתה קרובה מאוד להביא את האירוויזיון בחזרה לישראל.
ב-2025 סיימה יובל רפאל במקום השני עם "New Day Will Rise". שנה לאחר מכן עשה נועם בתן את אותו הדבר עם "Michelle", כשגם הוא סיים במקום השני בגמר שנערך בווינה. למעשה, הרצף הישראלי מתחיל עוד קודם. נועה קירל סיימה במקום השלישי ב-2023 עם "Unicorn", ועדן גולן הגיעה למקום החמישי ב-2024 עם "Hurricane".
לכן, האפשרות שישראל תנצח בעתיד הקרוב כבר אינה תרחיש תיאורטי במיוחד. אלא שלפי החוקים החדשים, גם אם הנציג הישראלי יסיים במקום הראשון, ה-EBU יוכל לקבוע שהאירוויזיון הבא ייערך במדינה אחרת אם המצב הביטחוני לא יאפשר לקיים אותו בישראל.
לא רק אירוח, גם הגיל עולה
השינוי הביטחוני הוא לא החידוש היחיד בתקנון. החל מאירוויזיון 2027, כל מתמודד יהיה חייב להיות בן 18 לפחות ביום החזרה הראשונה שלו לתחרות.
עד כה גיל המינימום עמד על 16. ה-EBU הסביר כי העלאת הגיל נועדה לחזק את ההגנה על אמנים צעירים ולהפחית את החשיפה שלהם ללחצים הכרוכים בהשתתפות באירוע בקנה מידה כזה. המשמעות פשוטה: בני 16 ו-17, שבעבר יכלו לעלות על בימת האירוויזיון, כבר לא יוכלו להתחרות בתחרות הבוגרת.
וגם הקול הראשי חייב להישאר חי
ה-EBU ניצל את עדכון התקנון כדי לחדד גם את חוקי השירה החיה. הזמר או הזמרים שמבצעים את המלודיה הראשית של השיר חייבים לשיר אותה בשידור חי על הבמה.
ניתן להמשיך להשתמש בקולות רקע ובאלמנטים מוקלטים מראש, אך הם אינם יכולים להחליף את הזמר הראשי או לסייע לו באופן מוגזם. גם תיקון גובה צליל בזמן אמת, דוגמת אוטוטיון, אינו מותר בשירה החיה. מבחינת ה-EBU, המטרה היא להבהיר את הגבול בין הפקה מוזיקלית לבין הופעה חיה ולוודא שהקהל עדיין שומע את המתמודד עצמו מבצע את השיר.
אירוויזיון 2027 מעבר לפינה
החוקים יחולו כבר על אירוויזיון 2027, שייערך בבולגריה בעקבות זכייתה בתחרות בווינה. מבחינת המדינות המשתתפות, המשמעות היא שהדרך לזכייה נותרה זהה, אבל הפרס שמגיע אחריה כבר פחות מובן מאליו.
עבור ישראל, שנמצאת בשנים האחרונות באופן עקבי בצמרת התחרות, מדובר בשינוי שקשה להתעלם ממנו. ניצחון עתידי עדיין יעניק לה את המקום הראשון ואת גביע האירוויזיון, אבל בניגוד לעבר, הוא כבר לא מבטיח שהאורות, המצלמות והדוז פואה יגיעו לתל אביב או לירושלים בשנה שלאחר מכן.