פרימיירה נוצצת, ראיון קצר ופוסט אחד ארוך. בלה חדיד מרכזת שוב את האש, עם רצף של אמירות מתורגמות שממשיכות להדליק את הקהל הישראלי. בין קריאה ל"שחרור פלסטין", האשמות חריפות ופערים בין ציטוטים לנתונים, חדיד מוכיחה שוב שהשם שלה מייצר כותרות הרבה לפני שהקרדיטים עולים.
הציטוט שמוביל את הערב
בראיון ל-Entertainment Tonight, חדיד ניסחה את המטרה שלה ל-2026 בלי עיגולים: "אני רוצה לוודא שפלסטין חופשית, שסודן חופשית, שקונגו חופשית", אמרה. מיד אחר כך הוסיפה, "אני משתמשת בפלטפורמה שלי כדי שכל אחד בעולם ירגיש שנשמעים אותו".
בישראל, התרגום הזה כבר מוכר. חופש במונחים כלליים, בלי הבחנות ובלי סייגים. עוד חוליה בשרשרת אמירות שממקמות אותה רחוק מאוד מהקונצנזוס המקומי.
פרימיירה אדומה, בלי הסחות דעת
הפרימיירה של הסדרה "The Beauty" התקיימה במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק, וחדיד הגיעה אליה כשהיא יודעת בדיוק איפה המצלמות. שמלת קוטור אדומה מבית סקיאפרלי, מקולקציית סתיו-חורף 2025-2026, גזרת הולטר, בד סאטן ומשי ושובל ארוך שנגרר מאחור.
הבחירה בלוק מונוכרומטי לא הותירה הרבה מקום לפרשנות אופנתית. אדום מכף רגל ועד ראש, כולל עקבים שכמעט נבלעו מתחת לשמלה. זה לא היה ערב של ניסויים או קריצות, אלא הופעה מחושבת, דרמטית ומדויקת. על השטיח האדום, בין פלאשים לברכות, חדיד כמעט לא דיברה על המשחק או על הדמות. הנוכחות שלה עבדה לבד. פחות סדרה, יותר מסר. גם כאן, הפרימיירה שימשה בעיקר תפאורה.
View this post on Instagram
הפוסט שגייס מיליונים והדליק מדינות
בפוסט שפרסמה באינסטגרם, חדיד פתחה בהצהרה חגיגית. "גייסנו 5.5 מיליון דולר לקרנות סיוע לסודאן ולפלסטין", כתבה, והוסיפה, "בילינו ערב יפהפה שנועד להעלות מודעות לשתי מטרות דחופות ומקושרות".
בהמשך ניסחה את מה שלדבריה ראתה סביב השולחנות. "כשמסתכלים סביב ורואים אנשים שבחרו להגיע לא רק בשביל מוזיקה ולא רק בשביל קהילה, אלא בשביל האנושיות", כתבה, "זה הכוח של פעולה קולקטיבית". על עזה היא כתבה, "משפחות שחיות אובדן בלתי נתפס, עקירה, רעב ואלימות", והוסיפה, "רצינו לערב אחד לנסות להגן עליהן מפני רצח עם שפועל למחוק אותן".
בפסקה אחרת חידדה את המסר עוד יותר. "עצם הזיכרון הוא מחאה", כתבה, והבהירה, "גם להיזכר זה אקט של התנגדות". מבחינתה, המילים עצמן הן פעולה. בהמשך הפוסט היא חזרה לילדים בעזה. "ילדים מהווים יותר ממחצית מאוכלוסיית עזה", כתבה, "והסיוע להם הוא חובה מוסרית". היא הוסיפה, "חלק מהילדים שפונו היו איתנו באותו ערב, והנוכחות שלהם הזכירה לכולנו למה אנחנו כאן". את הפוסט סגרה בנימה אישית. "זה נוגע בי עמוקות", כתבה, "ואני אסירת תודה לכל מי שהרים את הקול כדי לוודא שהמשפחות האלה יודעות שאנחנו עומדים לצידן".
כשהציטוטים פוגשים את המציאות
בחלק האחרון של הפוסט, חדיד עוברת למספרים ומציגה אותם כעובדות סגורות. על ארגון PCRF היא כתבה כי הוא מעניק תמיכה חודשית ל"לפחות 6,000 ילדים יתומים", מספק "21 מיליון ליטרים של מים נקיים", ואף "מפנה ילדים מעזה", חלקם, לדבריה, נכחו באירוע עצמו.
אלא שכאן מתחילה הסתירה. בדיקה מול פרסומים רשמיים של הארגון ומסמכי סיוע זמינים לא מציגה התאמה מלאה להיקפים שחדיד מתארת. הפעילות ההומניטרית קיימת, אך המספרים בפוסט מוצגים כגדולים, מוחלטים וסגורים, בעוד שבשטח הם משתנים, מוגדרים אחרת ולעיתים נמוכים יותר. הפער הזה לא מוזכר, ולא מקבל הסתייגות.
גם בחלק הסודני הדפוס חוזר. חדיד כותבת על "יותר מ-12 מיליון עקורים" ו"יותר מ-25 מיליון אנשים בחוסר ביטחון תזונתי", ומגדירה את סודן כ"משבר ההומניטרי הגדול בעולם". אלה ניסוחים שמופיעים בדוחות כלליים, אך לא תמיד באותה צורה ולא באותם סדרי גודל.
@entertainmenttonight♬ original sound - Entertainment Tonight
על SAPA היא טוענת כי הארגון "שירת מעל 100,000 ילדים מתחת לגיל 5" ותומך "ביותר מ-100 בתי חולים". בפועל, במסמכי תכנון ודו"חות פעילות של הארגון עצמו מופיעים נתונים מצומצמים יותר, למשל עשרות אלפי ילדים ולא מאות אלפים. הפער בין הציטוטים לבין המספרים בפועל חד וברור.
כך, הציטוטים של חדיד לא רק מגייסים רגש אלא גם מייצרים מציאות משלהם. לא דרך שקר גלוי, אלא דרך הגזמה, הכללה והצגת הערכות כעובדות. עבור הקהל הישראלי, זו לא טעות שולית אלא דפוס
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
