גיוס של יותר מ-801 אלף דולר למען ילדים בעזה הפך את אריאנה גרנדה לשם חם בשיח ההומניטרי העולמי. אלא שמבעד לעיניים ישראליות, אותו מהלך מעלה סימני שאלה ישנים על אחריות, הקשר והנטייה לבחור סיפור אחד בלבד.
מחווה גלובלית, קריאה מקומית אחרת
במאי 2024 העלתה גרנדה סטורי אחד לחשבון האינסטגרם שלה. קישור ישיר לתרומה עבור Palestine Children’s Relief Fund, בלי טקסט מלווה ובלי הסתייגויות. בעולם זה עבר כחמלה נטו. כאן, זה נקרא בזהירות רבה יותר.
התרומות זרמו כמעט מיד. תוך זמן קצר דווח על קפיצה של עשרות אלפי דולרים, ובהמשך הסכום הלך ותפח. נכון לינואר 2026, הקמפיין כבר חצה את רף 801 אלף הדולר, סכום שמיועד לסיוע רפואי, מזון, מים ותמיכה נפשית לילדים בעזה. הנתון מרשים, אבל הסיפור שמאחוריו מורכב בהרבה.
הרבה כסף, מעט הקשר
ככל שהמספרים המשיכו לעלות, כך הדיון סביבם הלך והתרחב. ברשתות צף מחדש ציוץ ישן של סלינה גומז מ-2016, שבו לעגה לרעיון שאקטיביזם מקוון באמת מציל חיים. הציוץ נמחק מזמן, אבל ההשוואה קיבלה חיים חדשים.
הפער בין השתיים ברור. גרנדה לא הסתפקה בהצהרה כללית, אלא הובילה מהלך עם תוצאה מדידה.
כשהקו כבר מצויר מראש
מי שעוד ניסה להאמין שמדובר ביוזמה הומניטרית מנותקת, קיבל בהמשך תמונה רחבה יותר. בקיץ 2025 שיתפה גרנדה תכנים מקמפיין Red Line for Gaza, עם המסר: "להרעיב אנשים למוות הוא קו אדום", ולצידו קריאה לפעולה מיידית.
אל המהלך הזה הצטרפו גם צעדים מוכרים נוספים. תמיכה פומבית בשחקנית הפרו-פלסטינית רייצ'ל זגלר, חתימה על מכתב הקורא להפסקת אש בעזה, ושיתוף ציוץ של אלכסנדריה אוקסיו-קורטז נגד התקיפה האמריקנית באיראן. יחד, הם שרטטו קו עקבי.
לא מדובר במעידה חד פעמית ולא במחווה מנותקת, אלא ברצף בחירות שממקמות את גרנדה בצד מסוים של השיח. שוב, הסיפור מסופר לעולם בפשטות, וכאן הוא נשמע אחרת לגמרי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
