קריסטן סטיוארט, שכבר מזמן התרחקה מהעולמות של "דמדומים", ממשיכה להתעקש על קולנוע שלא מתיישר לפי נוסחאות.
בראיון ל–New York Times היא מדברת על תעשייה שמתקשה להכיל סיפורים נשיים וחומרים "לא אכילים", על מערכת שזקוקה לשבירה, על מגדר שקובע מי ייקרא "גאון" ומי "משוגעת", וגם על הגוף, הסקס, הוויד והשינה שהיא לא מצליחה לתפוס.
למה כמעט בלתי אפשרי לממן סרט "לא אכיל"
סטיוארט מספרת שtת סרטה החדש "הכרונולוגיה של המים" לקח כמעט עשור להרים, פשוט כי זה סרט שלא מתאים לנוסחאות המוכרות. "נורא קשה לממן משהו שאין לו סיפור הצלחה דומה", היא אומרת.
היא מסבירה שהסרט עוסק בטראומה ובמיניות. "זה לא נוח. זה לא מנחם. ואתה רואה בחורה שהיא צונאמי".
למרות החשש של המפיקים, היא התעקשה: "זה היה חייב להיות הדבר הראשון שאגיד, כי הסרט מדבר על עצם האמירה".
"גיהנום קפיטליסטי": סטיוארט יוצאת נגד השיטה
"אנחנו בנקודת שבר", היא אומרת. לדבריה, שיטת המימון מוחקת ייחוד, טסטים מוקדמים מחפצנים את היצירה, ומקבלי ההחלטות לא באמת רואים את הסרט.
"אנחנו צריכים להתחיל לגנוב את הסרטים שלנו".
הכוונה שלה היא לשחרר את היצירה מהצורך לעבור דרך עשרות פילטרים. "המצב עכשיו הוא גיהינום קפיטליסטי ששונא נשים וקולות מודרים", היא אומרת. "קשה מדי לעשות סרט שלא מבוסס על נוסחה מוכחת".
הכסף של "דמדומים", והחופש שהוא קנה
סטיוארט אומרת זאת בפשטות: "עשיתי מלא כסף ב'דמדומים'". היא הייתה בת 17, והכסף הזה איפשר לה לבחור את מסלול הקריירה שלה.
אבל היא מוסיפה משפט שלא שומעים הרבה. "אם זה לא היה קורה לי, הייתי מגרדת כל חבית כדי לא לעשות עוד סרט אולפן", היא מודה.
כששחקן "גאון" ושחקנית "משוגעת"
פערי המגדר בתעשייה עולים שוב ושוב בשיחה. כשמזכירים לה את מרלון ברנדו, שסירב להכות נכון את המילה "קְריפטון" בסרט "סופרמן", סטיוארט צוחקת: "גברים מקבלים קרדיט על זה שהם שומרים משהו מעצמם".
היא מספרת ששאלה שחקן אם הוא מכיר שחקנית מתודית. הוא ענה: "שחקניות הן משוגעות". סטיוארט לא נשארה חייבת: "עכשיו קראת לי משוגעת בלי בכלל להקשיב למה ששאלתי".
סטיוארט מדברת בריאיון גם על הצורך להציג סקס שאינו מצטלם "יפה". "נשים עושות סקס גם דרך איך שזה נראה מבחוץ", היא אומרת. "את רוצה להראות שאת טובה בזה".
היא מבקשת להראות משהו אחר: "קצב איטי, מתסכל, פנימי. לא עוד חדר שבו שני אנשים שוכבים מול המצלמה. תנו לנו זווית אחרת".
דימוי גוף כ"מחלה חברתית"
לקראת סוף הריאיון המראיין משתף אותה בחוסר ביטחון לגבי המראה שלו. סטיוארט עוצרת אותו: "לא נולדת עם זה. זה משהו שתפסת שם בחוץ, כמו מחלה".
וגם היא מודה בפחדים שלה: "אני לא רוצה לגלות שאני אגומניאק או אדם מרושע".
וויד, שינה ומה שביניהם
סטיוארט אומרת בפתיחות: "אני מעשנת מלא וויד. אבל לא צריכה, כי זה דופק לי את השעון הביולוגי".
היא לא קונה את הרעיון שרעלים מייצרים יצירה: "אני הכי טובה בשש בבוקר. צלולה. אני רוצה את המוח שלי".
ובכל זאת, היא מבינה את הדחף להתפרק. "לפעמים צריך לשתות וודקה או לדפוק שיניים כדי למצוא משהו. אבל אני כבר מבוגרת מדי לזה", היא מודה.
צפו בריאיון המלא:
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
