בגדים שולטים באנשים? בימים האחרונים וההתעסקות עם איראן לקחו אותי לחקור והדיון על חיגאב׳ ושליטה בנשים לא עוזב לי את הפוריו. כמו שאנחנו יודעים באיראן חיג’אב הוא לא רק מסורת, אלא סימן למעמד ומעל הכל חוק. סטייה מהחוק, אפילו של סנטימטר עלולה להוביל למעצר, קנס או גרוע מכך. בזמן שאני יושב בבית ומקווה שנביא להפיכה ונשחרר את הנשים באיראן חקרתי על עוד פעמים בה אופנה שימשה ככלי לשליטה ודיכוי.
הדוגמא הקלאסית היא כמובן אצלנו היהודים, לבוש חסידי היה מקור ללעג בפוסטרים הנאצים עד סימון בטלאי צהוב במטרה לסמן ולהפריד.
זה לא משהו חדש. עוד באירופה במאות ה־17–18 היו חוקים נגד לבוש מותרות. במדינות כמו אנגליה וצרפת, חוקי "סאמפצ’וארי" הגבילו מי רשאי ללבוש משי, זהב, פרווה או צבעים מסוימים. כך, שליטים שמרו על היררכיה מעמדית ברורה ואופנה הפכה לסמן של שייכות או הדרה.
בברית המועצות במיוחד בתקופת סטאלין, ללבוש ג׳ינס נחשב סימן להשפעה אמריקאית בוגדנית. מי שנראה עם ביגוד מערבי היה עלול להיחשב כסוכן חיצוני ולהחקר. רק בשנות ה־80 החלה פריחה של אופנה "מחתרתית", DIY, מסחר בשוק שחור, ופריטי לבוש בהשפעת MTV, כרמז למרד של הצעירים.
דוגמא נוספת היא דרום אפריקה בתקופת האפרטהייד בה היו חוקים על "לבוש אפריקאי" שחורים במדינה הוגבלו בבגדים שיכלו ללבוש באזורים לבנים. לבוש מסורתי נחשב "פרובוקטיבי" או "מפלג" ונאסר, והם חויבו להתלבש בהתאם לקודים של הממסד הלבן כדי להיחשב "מכובדים".
אופנה תמיד נתפסה כשטחית, אבל ההיסטוריה מוכיחה אחרת, היא אחת הדרכים הכי חזקות לשלוט, לדכא וגם להתנגד. מדי אסירים שמוחקים זהות, חיג׳אב כפוי, טלאי צהוב, או שמלה קצרה שמסמנת חירות, הבגדים שאנחנו לובשים תמיד אומרים משהו.
שליטים פחדו ופוחדים מאופנה, כי היא מבטאת אינדיבידואליות. מהפכנים השתמשו בה ככלי זיהוי ובכל תקופה, מי שרצה שליטה, התחיל בבגדים. אבל באותה נשימה כל תנועה ששאפה לחופש, מצאה את דרכה דרך הלבוש. כי כשאין חופש דיבור, אין חופש תנועה, אין אפילו חופש לנשום, לפחות תן לי לבחור מה אני לובש.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו