אם פעם הייתם מגיעים לקואצ’לה בשביל לרקוד בתוך אבק, לגלות אמנים חדשים ולהרגיש שאתם חלק ממשהו, והפסטיבל היה מייצר רגעי אופנה אייקוניים, היום מדובר באירוע מהונדס עד רמת הפיקסל ולוקים שנבחרו בפינצטה מראש כדי להיראות “כאילו לא התאמצתי”.
על הבמה הופיעו שמות גדולים כמו ליידי גאגא, שהגיעה בפעם השניה עם אותו מופע מרהיב, טיילה ששיחזרה את לוק האייקוני של בריטני ספירס מה-VMA ב2001, ובנסון בון שלגמרי מצליח להתלבט. אחת ההופעות האייקוניות הייתה של מלכת הראפ מיסי אליוט שהפכה לרובוטריק במופע מטורף.
אבל לצד השואו, בעיני רבים, הקסם של קואצ׳לה נעלם. ברשתות החברתיות התפתח שיח סביב הפער בין ה"שואו" למה שקורה בשטח. מבקרים התלוננו על פקקי ענק, מחסור במקומות ישיבה, יותר מדי מתחמי VIP, בעיות קשות בקמפינג ובגישה לאירועים, עד כדי כך שההפקה הרשמית הייתה חייבת לפרסם התנצלות והבטחות לשיפור.
פסטיבל קואצ’לה הפך לא רק למופע מוזיקלי אלא גם לפלטפורמת תוכן למותגים. המוזיקה כבר לא העיקר, אלא הפיד. משפיעניות, צלמים, ולוקים שגורמים לכל רגע להיראות כמו שער של מגזין. ומכאן גם הביקורת. השאלה: כמה מזה הקהל באמת מקבל?
קמעונאית האופנה “Revolve”, שהאירועים באווירת הפסטיבל כבר הפכו למסורת, עומדת כעת בפני תביעה ייצוגית על סך 50 מיליון דולר בטענה ששילמה למשפיעניות לפרסם חוויות מהפסטיבל מבלי לציין שמדובר בפרסום ממומן. סרטונים ברשת של משפיעניות מצטלמות ובורחות מהמדבר התפרסמו בטיקטוק וקהל שלם צרך תוכן "אותנטי" בלי לדעת שזה בעצם קמפיין.
הבעיה היא לא רק בהפקה ובמותגים, אלא במתח בין מה שהפסטיבל מראה למה שהוא באמת. קואצ׳לה הפך למראה של הניסיון של הדור שלנו להציג משהו נוצץ, מדויק ונטול לכלוך ואלו בדיוק הדברים שהפכו את קואצ’לה לכל כך מיוחד בעבר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
