גם את סיימתם את הסדרה "התבגרות" בנטפליקס, הסתכלתם על המסך ואמרתם לעצמכם, מה 'לעזאזל ראיתי פה', זה בדיוק בואו נפרק את זה יחד. יהיו ספוילרים.
ארבעה פרקים. ארבע סצנות. שום קאט. שום רחמים. כאילו מישהו לחץ "הקלט" על המומנט הכי אלים, מביך, ונוראי של נער בן 13 ולא עצר את זה. העלילה מספרת על ילד שנמצא במרכז חקירה על רצח בבית הספר, אבל הסיפור האמיתי זה לא המשפט, במהלך שלא מתאים לנטפליקס, הם סיפרו לנו על הפרק הראשון שהוא הרוצח, אבל הסדרה באה לשים זרקור על כל שאר הדברים שהחברה מנסה להסתיר: השתיקות של בנים, האלימות הלא מדוברת, הריק של הרשתות החברתיות, וילדות שנגמרת מוקדם מדי וזה לא על "מי רצח", זה למה ובעיקר למה כולנו שותפים בזה.
עכשיו – תרבות האינסל. זה מושג שנזרק שם הרבה לאוויר, אבל מה זה בעצם? מושג שמתאר גברים צעירים שחשים מודרים חברתית ובעיקר מינית, ושונאים את העולם (ובעיקר נשים) בגלל זה. עם דמויות כמו אנדרו טייט, דן בילזריאן ודומיהם. גברים שעשו קריירה מלהיות קולניים, אלימים, שוביניסטים וללמד נערים שרגש זה חולשה, ששליטה זה כוח ושהחיים הם תחרות עם המסר אם אתה לא מקבל אהבה, תדרוש כוח.
הסדרה לא רק מציגה אינסל, היא מראה איך מייצרים אינסל. איך בחור תמים, שחי בעולם דיגיטלי עם הצורך להשתייך, להיות חזק, להיות גבר, גם כשאין לך מושג מה זה אומר. בלי חום, בלי חיבוק, עם טיקטוקים של אלימות מינית וממים רעילים, אבל בעיקר עם פער ענק בהבנה של ההורים שלו על המקום שהוא נותן לרשתות החברתיות בחייו ואיך הוא יכול להידרדר לשם בקלות.
אבל הסדרה לא מחבקת את הדמות. היא לא מנסה להצדיק או לגנות. לעומת פרשות רצח אחרות שמתעסקות בנרצח הסדרה מציבה מראה למעשים וההשפעה מהצד של הרוצח, עליו ועל המשפחה שלו. הצילום בסדרה אפור, מנוכר, קר. וגם אם אתם לא מבינים כל פרט וזה בסדר. זה אמור לבלבל. כי גם גיל ההתבגרות מבלבל, גם הרשתות החברתיות מבלבלות, וגם ההבנה שגבריות יכולה להיות רעילה, אבל גם פצועה.
הסדרה לא מחלקת תשובות אבל מעלה המון שאלות כמו כמה מעט צריך כדי ליצור מפלצת? כמה מהר החברה מסוגלת להפוך ילד, לאיום? כמה ילדים כאלה מסתובבים בינינו כרגע? יש פה המון ביקורת אבל אין סוף טוב, אין הסבר ואין באמת תשובה אמיתית ללמה, כי גם במציאות, רוב הפעמים זה המקרה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנוView this post on Instagram
