סופיה מצ'טנר ויתרה על השתתפות בתצוגה של מייסון מרג'יאלה אחרי שהתבקשה לענוד את האביזר שמחזיק את הפה פתוח. ארבעה תפרים שמחברים את השפתיים במסמרי מתכת דקים, כמו סמל שמונע ממך לסגור את הפה או בעצם, לשתוק.
הרעיון מאחורי היצירה הזו מגיע מהמנהל הקריאייטיבי גלן מרטנס, שהפך את האביזר למעין חתימה של המותג "תוית אנושית": כל דוגמנית נושאת את הסטיץ’ הזה כאילו היא עצמה מוצר. עטופה, ממותגת, נשלטת. זה רגע שמדבר על כוח, על שליטה, ועל איך גם בגוף שלך את הופכת לחפץ מעוצב. אבל המשמעות חורגת הרבה מעבר לאסתטיקה: מרטנס הסביר לאחרונה שזו ביקורת על העולם וכמובן על עולם האופנה העכשווי. על תרבות שמקדשת צריכה מהירה, תגובות מהירות, ותשומת לב רגעית. הפה הפתוח מייצג את הצופה, את המשתמש, את הצרכן שתמיד רעב לעוד, שתמיד “בולע” עוד תוכן בלי לעכל וכמו שכתב באחת ההצהרות לפני הקולקציה "כולנו חיים בעולם שבו כולם מדברים, אבל אף אחד לא באמת מקשיב".
בזמן שמרטנס מדבר על השתיקה שבתוך הרעש, סופיה בחרה פשוט לא להשתתף ברעש הזה. בסירוב שלה יש יופי אחר. אנושי, רגשי, שקט. זה לא רק סירוב לאביזר, זה סירוב לתפיסה שבה הגוף הוא קנבס של מערכת וזה עוצמתי כמעט כמו המסר או אפילו יותר.
על הפריטים עצמם עוד אפשר להתווכח כי מעבר לגימיק האופנה הייתה מאוד שונה מהקוטור שקיבלנו ונראה שהם לא בדיוק סגורים על מי קהל היעד שלהם כרגע אז אם זה אקט של אמירה אישית או של רגישות תרבותית דבר אחד בטוח האופנה שלו ממשיכה לשאול שאלות קשות ושם בדיוק היא מעניינת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
