"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

פור ריל
טור דעה

"ג'ינס הפך לסמל של מחאה ומיניות"

"הוויכוח לא היה רק על איך הג'ינס נראים, אלא על מה הם מסמלים": שגיא לירן צולל למשמעות הג'ינס בתרבות העכשווית

,עודכן
0השמעה

הטור של שגיא לירן

ג׳ינס הוא רק גינס?השיח סביב קמיפייני הג'ינס של אמירקן איגל וגאפ הפכו מדיון על אופנה הפך לדיון כמעט פוליטיוממש עניין אותי למה, אז יצאתי לחקור. ג'ינס תמיד היה הרבה מעבר לפריט אופנה הם סמל תרבותי. עוד משנות ה־80 עם ברוק שילדס בקמפיין האייקוני של Calvin Klein, ג’ינס נתפסו כמשהו שמייצג את האמריקאיות עצמה

בחודשים האחרונים, תקופה של שינויים כלכליים פוליטיים בארה"ב ובמקרה או שלא קיבלנו ליוויס עם ביונסה, אמריקן איגל עם סינדי סוויני, גאפ עם קאטסאיי, לאקי עם אדיסון ריי הקמפיינים יצאו כמעט במקביל, ועשו רעש אדיר ברשתות. הוויכוח לא היה רק על איך הג'ינס נראים, אלא על מה הם מסמלים.

לפעמים מיניות כמו בקמפיינים שממשיכים את המסורת של קלווין קליין, תמימות וטוהר או יותר נכון ג’ינס כחלק מהנרטיב של "אול אמריקן גירל" וכמובן פרסומות שמציגות ג’ינס כחלק מחוויה קבוצתית שפונות בעיקר לדור הצעיר וכמובן שימוש בקיטש במודע או שלא, שמוציאים את הג’ינס מוגזמים, כמעט מגוחכים

סידני סוויני לאמריקן איגל,צילום: American Eagle

מה שמעניין הוא פתאום זה לא רק מותגים, אלא גם פרסונות תרבותיות ענקיות שמחברות את הדנים לאסתטיקה שלהן. זה הופך את השיח לוויראלי, כי זה פוגש גם קהלים צעירים בטיקטוק וגם קהלים נוסטלגיים יותר

הירשמו לניוזלטר של ForReal ואנחנו נדאג שלא תפספסו שום דבר חשוב!

הג׳ינס לא נולד כאייקון אלא כפתרון פרקטי. בשנת 1873 לוי שטראוס ויעקב דיוויס, קיבלו פטנט על מכנסי עבודה מחוזקים בניטים עבור כורים ועובדי בניין. הבד הגס והעמיד סימל פונקציונליות, כוח פיזי ועבודה קשה. בשלב זה, הג’ינס היה רחוק מאוד מהעולם של אופנה, תרבות או יוקרה. הוא נחשב "בגד תחתית" שנועד למעמד העובדים בלבד.

הפריצה הגדולה התרחשה באמצע המאה ה־20. בשנות החמישים נוצרה תופעה חברתית חדשה – תרבות הנוער. בני הדור הצעיר ביקשו לבדל את עצמם מההורים, שעדיין החזיקו בארון חולצות מכופתרות וחליפות. כאן נכנס הג’ינס: הוא היה זול, בלתי רשמי, ועמד בניגוד מוחלט לקודים החברתיים של דור ההורים.

ג'ינס,צילום: Getty Images/Stockbyte Silver

מכאן הדרך נסללה: בשנות ה־70 הוא חובר להיפים ולמחאות, בשנות ה־80 הופך לסמל לייף־סטייל ממותג עם ברוק שילדס וקלווין קליין, ובשנות ה־90–2000 הפך לאייקון פופ. לדוגמא: סקיני ג׳ינס, בריטני ספירס, ג׳סטין טימברלייק. במאה ה-21 השיח עליו כולל קיימות, גוף, ופוליטיקה של זהות.

הג’ינס מגלם את הדינמיקה המרתקת בין חברה ואופנה. מתחיל כפונקציה – בגד עבודה. הופך לסמל של נוער, מחאה ומיניות חדשה ולאט לאט מתייצב כאייקון גלובלי שחוצה מגדרים, מעמדות וזמנים ואיפשהו מגדיר תקופה וגם אותנו האנשים.

לוק הג'ינס התואם של ג'סטין טימברלייק ובריטני ספירס מטקס פרסי המוזיקה האמריקנית,צילום: AP
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו