אחרי הפרק ששודר אמש של "המירוץ למיליון" בגיאורגיה, איתי און העלה סטורי והסביר למה הוא ומאי חטואל עצרו למרות שסיימו ראשונים, כדי לעזור לעמרי רוזנבליט ולאיתי רוזנבליט במשימה פיזית. הדברים מובאים מתוך שידור הפרק ומתוך הסטורי של און.
בפרק עצמו עמרי רוזנבליט נתקל במשימה שלא יכול להתמודד איתה. מדובר במשימה פיזית שמעמיסה במיוחד על מי שמתמודד עם מגבלה, והיא כוללת התכופפות והחזקה או איזון של שולחן אוכל על הרגליים. עמרי הגיע למירוץ אחרי שאיבד את רגלו השמאלית בח’אן יונס במהלך "חרבות ברזל", והוא מתמודד עם פרוטזה. לפי מה שנראה בפרק, זו לא נקודת פתיחה שווה לכל המשתתפים.
"לא לאבד אותי"
בסטורי, און תיאר את המירוץ כ"חוויה מטורפת" וכ"קפסולת זמן שמנותקת מהחיים האמיתיים", אבל מיד שם לעצמו כלל: לא להיעלם בתוך האדרנלין. "המירוץ הוא חוויה מטורפת. קפסולת זמן שמנותקת מהחיים האמיתיים. ובתוך כל זה כשיצאנו לחוויה הזאת הבטחתי לעצמי: לא לאבד אותי בתוך הדבר הזה ולהגיע כמו שאני בחיים הרגילים."
ואז מגיע הרגע שהוא מתאר כרגע שבו הטלוויזיה מפסיקה להיות טלוויזיה. "באותו הרגע ראיתי אדם שנתן מעצמו למדינה והקריב מעצמו המון בשבילנו. ראיתי חבר שנמצא בקושי וצריך עזרה. ובאותו הרגע אני יכולתי להציע לו את העזרה הזו."
"המירוץ לא רלוונטי"
און לא עטף את זה בשפה של מהלכים או אסטרטגיה. להפך, הוא כתב משפט אחד שמסכם הכול: "באותו הרגע המירוץ לא רלוונטי. ככה פשוט." הוא גם הדגיש שזה לא סיפור של גיבור יחיד, אלא החלטה של ארבעה אנשים בתוך סיטואציה אחת. "שמח שעשינו את זה ביחד. וכשאני אומר ביחד אני מתכוון לארבעתנו. עמרי ואיתי, מאי ואני." און סיים במשפט קצר שמחזיר את כולם למסלול. "ועכשיו, יאללה גיאורגיה" זה היה הרגע שבו הוא סימן שהמירוץ, מבחינתו, ירד לשוליים.