אהבה חדשה: ליה קמה ודודי ממשיך ללחוץ - דעה

צופה בפרידה של ליה ודודי אתמול ב"אהבה חדשה" ומזדעזע. מה שהתחיל כמפגש שבו היא ניסתה להגיד שלא, נגמר בתחושה שהלא שלה צריך להיות מנומס, רך, כמעט מתנצל.

מפגש פרידה, אבל בלי סוף חד

זה לא רגע של בלבול, אלא של ידיעה. ליה מגיעה לשיחה כשהיא לא רוצה להמשיך, ומכל מיני סיבות מתקשה להגיד את זה בצורה חדה. היא מדברת בזהירות, נסוגה, בוכה, מנסה לרכך את היציאה שלו מהבית שלה כדי לא לפגוע בו.

מולה יושב דודי שכן רוצה להמשיך. הרצון הזה לגיטימי. הבעיה מתחילה כשהוא לא נשאר בקשה, אלא הופך לניסיון להזיז גבול.

כשהשפה הרגשית הופכת ללחץ

הוא לא צועק ולא מפעיל לחץ גלוי, אלא אמצעים מתוחכמים יותר.
שפה רגשית גבוהה, התנצלות, הצהרות על מחשבה, מאמץ, רצון להילחם ולהפוך לזוג הכי שווה במתחם שכולם רק יקנאו בו. כל אלה לא נועדו להבין אותה, אלא לגרום לה להרגיש לא בסדר עם ההחלטה שלה.

הבעיה המרכזית היא היפוך התפקידים. היא זו שלא רוצה, אבל יוצאת אשמה. מתנצלת, בוכה. הוא זה שכן רוצה, אבל מציג את עצמו כקורבן שמנסה ונלחם.

וכשהוא אומר "אני לא מוותר" ו"חשבתי שאת פייטרית", המסר ברור. אם היא מסיימת, היא מוותרת, לא מספיק פתוחה, לא נותנת צ'אנס. זו לא בקשה לקשר ורצון להישאר עוד שלושה ימים בריאליטי, זו הפעלת לחץ רגשי עטוף עלאק ברגישות.

הרגע שבו הגוף קם

הרגע הזה שבו היא קמה מהספה נראה כמו רגע של הגנה עצמית. הגוף שלה מבין לפני הפה שאין לה מרחב אמיתי להגיד לו "לא" בלי לשלם מחיר רגשי. היא מבקשת לצאת, אבל היא נעולה בבית עמוס מצלמות שלא מפספסות אף מימיקה בחרדה שהיא נמצאת בה.

והוא, בקור רוח, נשאר לשבת ולהמשיך לדבר. לא ניגש, לא קם, לא מציע טישו. עסוק בלשכנע, לא בלהקשיב.

סיום בלי רומנטיקה

בסוף הוא מודיע שהוא מצטער שהגיע לתוכנית, עוזב בלי להגיד שלום, ומשאיר אותה להתפרק לבד על הספה.

זו לא סצינה רומנטית של גבר שנלחם על אהבת חייו, אלא הצצה על כמה קשה לנשים להיות ברורות בלי להרגיש אשמות, וכמה נופלות בפח הזה שלא באשמתן.

בתחילת הדייט, הם גילו שבחייהם הפרטיים הם גרים באותו הבניין. אני רק מקווה בשבילם, ובעיקר בשבילה, שלא יתקלו זה בזו במעלית - או בכל מקום אחר.