למה כשמזכירים לכדורגלן עבר שהוא כדורגלן עבר זו נקודה רגישה והאם זה עלבון? השבוע, במשימת החייזרים ב"האח הגדול" התפתח אחד הריבים הכי גדולים העונה בין מאור ברוכמן לארז איסקוב. מאור, הספיקה להיכנס לכמה ריבים העונה וכבר בשלב תעודת הזהות שלה, העידה על עצמה ש"היא תמצא את נקודת התורפה שלך ותכאיב לך שם" בחרה לדבר דווקא על קריירת הכדורגל של איסקוב ולא הפסיקה להזכיר לו שהוא כדורגלן עבר שלא השיג כלום ושגם בכדורגל לא רוצים אותו.
למה זו נקודה רגישה אתם שואלים? כי בשביל שחקן כדורגל שמגיל צעיר חולם להגיע לרמות הכי גבוהות, מקדיש את רוב חייו למען הקריירה, קם מוקדם לאימון כשכולם ישנים, הולך לישון מוקדם כשכולם מבלים, חווה הצלחות, כשלונות, פציעות, דיכאונות ומה לא? בשביל אדם כזה לוותר על החלום ולפרוש בגיל 27 כי לא הצליח להגיע למקומות מספיק גבוהים ולהגשים את החלום זו חתיכת צלקת. איסקוב סומן בצעירותו והיה לו פוטנציאל גדול שלא מומש וכנראה ילווה אותו כל חייו.
באופן אישי, אני יכול לספר לכם שהפרידה מעולם הכדורגל היא אחת הפרידות הכי קשות שחוויתי בחיים ואני בטוח שגם לאיסקוב היא לא הייתה קלה, בכל זאת חלום שמלווה אותך מגיל קטן ואתה חי אותו יום יום שעה שעה ופתאום ביום אחד החלום איננו. נעלם. להתעורר בבוקר בלי אתגר או תשוקה, וגם בלילה החלומות על שערים וגביעים נעלמים.
ארז הכדורגלן כבר לא קיים יותר ולך תסביר את זה לחברים, למשפחה, ובעיקר לעצמך. גם כשהוא חזר ואמר למאור שאין לו נקודות תורפה, עמוק בתוכו הוא ידע, שהיא נגעה בנקודה הכי רגישה שלו. הניצחון הבא של ארז אומנם לא יהיה על המגרש, אבל זה יקרה כשהוא יראה אותה עולה במדרגות לפניו.
