מבשלת זיכרונות: ענת אלישע התגברה על הכאב ויצאה לדרך חדשה

אם אתם חובבי בישול שמבלים זמן רב ברשתות החברתיות, סביר להניח שיצא לכם להיחשף למתכון אחד, או לרבים, של ענת אלישע, שלא לדבר על הבלוג כולו. אם אתם צורכים את התכנים הקולינריים שלכם דרך ספרים או הטלוויזיה - אל תדאגו, גם אתם תכירו בקרוב.

לאלישע, בקרוב בת 46, נשואה פלוס ארבעה, יש סיפור חיים ומסלול קצת שונה מאלו שעברו, ועדיין עוברות, הקולגות שלה. זה מקנה לה גם סוג של ייחודיות מבחינת התוכן שהיא מעלה לבלוג שלה ולעמוד האינסטגרם המושקע להפליא, שיש לו 88 אלף עוקבים ועוקבות נכון לכתיבת שורות אלו.
את עיקר ה"התפוצצות האינסטגרמית" שלה חוותה אלישע בסיום סגר הקורונה הראשון, אך עוד לפני כן, היא הפכה למוכרת ומפורסמת בעיקר בזכות הסדנאות שלה, המבוססות על האוכל שעליו גדלה. סדנאות שכמו שהבנתם, המקומות אליהן אוזלים בתוך זמן קצר לאחר פרסום התאריכים.

ספרי לנו על הילדות הקולינרית שלך.
"גדלתי בבית מרוקאי שכל המהות שלו היתה אוכל, דברים טובים חוגגים עם אוכל, עם משברים מתמודדים באמצעות אוכל. אמי ז"ל היתה בשלנית מושלמת, ואבא שלי ז"ל אהב אוכל יותר מכל דבר, והיה זה שנתן לה את הפידבקים על דברים שהכינה. ההורים שלי גדלו, כל אחד מהצד שלו, בבתים מבשלים, ולכן כבר מגיל מאוד צעיר כל הזיכרונות שלי עסקו באוכל.

"הבית של סבתא מצד אבא היה אדום ופיקנטי, כלומר מאכלים מבוססי פפריקה וכמון. אצל סבתא מצד אמא זה היה צהוב - כורכום, קינמון, אגוז מוסקט ועוד. אמא שלי, שאת כל מה שאני יודעת למדתי ממנה, הצליחה בגאונות לשלב בין שני המטבחים. בילדות הייתי זו שמופקדת על הסלטים, ואת הסיר הראשון בישלתי בגיל 14. מובן שהוא היה כישלון, אבל היה מי שהסביר לי היטב איפה טעיתי ומה צריך לעשות כדי לתקן".

טרגדיות מעצבות

אלישע לא עשתה דברים משמעותיים עם היכולות והכישרונות שצברה. היא היתה, כפי שהיא מגדירה זאת, "עקרת בית למופת", ומי שנהנו מבישוליה היו בני המשפחה והחברים. לפני כשמונה שנים נפטרה אמה של ענת כשהיא בת 59 בלבד, בתום מאבק קשה ואכזרי בסרטן, שחזר בפעם השלישית.

היא היתה אז בחודש החמישי להריונה עם הילד הרביעי, עצובה ואבודה, ולא כל כך ידעה איך ממשיכים הלאה. "באיזשהו שלב, כמעין מתנת 'אחרי הלידה', בעלי ניסן רשם אותי לסדנת NLP (שיטה המציעה טכניקות לשינוי מחשבתי, רגשי והתנהגותי דרך שינוי דפוסים. ל.א), ושם התחלתי להתעשת ולהרגיש שבא לי לעשות משהו עם עצמי".

למה דווקא סדנאות?

"מחמאות על האוכל תמיד היו, אנשים ביקשו ממני מתכונים והתלהבו. ההחלטה הסופית הגיעה אחרי שיחה עם אחותי אילה, שאמרה לי 'את צריכה להתחיל למכור חלות', שהן סוג של מנת הדגל ומה שהמשפחה והחברים שלי הכי אהבו. שאלתי אותה 'השתגעת? את יודעת כמה עבודה זה? אם כבר, עדיף שאתחיל ללמד אנשים איך לאפות חלות כמו שלי'. שם נדלקה הנורה, וזה היה פחות או יותר שנה מאז שאמי נפטרה. יצאתי לדרך, וזה עבד כמעט מיידית".

"עצרתי הכל"

נראה שבכל פעם שאלישע מתאוששת, מתאפסת ויוצאת לדרך חדשה, הגורל מכה בה עם טרגדיה נוספת. כך קרה ששנה ותשעה חודשים לאחר מות אמה, יותר מחצי שנה מאז יצאה לדרך עם הסדנאות, הלך לעולמו גם אביה, באירוע טרגי ובהפתעה מוחלטת.

"הכאב היה קשה מנשוא", היא מספרת. "עצרתי הכל לחודש, ואז קמתי כי הבנתי שאם לא אמשיך ליצור - פשוט אפול. היצירה שלי היא גם הדרך שבה אני מנציחה את היקרים והחשובים לי. עשיתי הכל כדי לא לתת לעצמי לשקוע".

בינתיים הביקוש לסדנאות גדל, גם האינסטגרם החל לצבור תאוצה, אך אז הגיע אסון נוסף, זה שלדבריה הפך אותה מילדה קטנה ומופנמת לאישה חזקה שחיה את החיים. לפני כמעט שנתיים נפטרה גם אחותה אילה, שהיתה חברתה הקרובה וזו שייעצה לה להתחיל להעביר סדנאות, לאחר מאבק קשה של יותר מחצי שנה בסרטן אלים.

"לא באמת ידעתי איך אני אמורה לקום גם מזה, אבל בסופו של דבר, למרות המון מחשבות להפסיק, הצלחתי. הרצון להנציח את אהוביי גבר על שיברון הלב הענק שהיה לי, וככה, תוך כדי העבודה ובגללה, גיליתי כמה תעצומות נפש יש לי, שאני בכלל לא ידעתי על קיומן".

רק לא מסעדה

במעבר חד לדברים שמחים יותר, אלישע המשיכה להצליח, ובאינסטגרם, כמו באינסטגרם, עם ההצלחה מגיעים גם הקמפיינים המסחריים. האחרון והבולט שבהם הוא חוברת מתכונים שיצרה אלישע דווקא למותג "מוּטי", המזוהה בעיקר עם המטבח האיטלקי.

"תחשוב שפונים אליך מהמותג שאתה גם ככה הכי אוהב ומשתמש בו הכי הרבה, ורוצים לעשות איתך שיתוף פעולה מסחרי - זה מרגש", היא מספרת. "עולם האוכל האיטלקי הוא מטבח של 'מאמות' ביסודו, לא כל כך שונה מזה המרוקאי, הפרסי או כל מטבח אחר מעדות המזרח. אני שמה המון דגש על צבעים ועיצוב אצלי בתוכן, אדום הוא הצבע הבולט כבר שנים, והרגשתי שהחיבור טבעי ומושלם".

מתכונאים שפרצו ברשת מתחלקים לשניים: כאלה שרוצים לפתוח מסעדה, וכאלה שבורחים מזה כמו מאש. היכן את על הסקאלה הזו?
"יש לי שתי מטרות עיקריות, אף אחת מהן היא לא מסעדה. הראשונה היא תוכנית בישול, והשנייה היא ספר בישול. אצלי בראש הוא כבר מוכן, ורק מחכה שאעשה סדר ואפרסם אותו. אני לא פוסלת מקום משלי שיהיה חלל סדנאות שאוכל לבשל ולצלם בו, אבל לא מסעדה".

למה?
"אני נשואה באושר, אמא לארבעה. אני לא רוצה לאבד אותי ולשקוע בתוך עבודה אינטנסיבית ומשעבדת".