הטקסט בהודעה לעיתונות של הסדרה החדשה מבית HBO "מינקס" (HOT, yes), לא בדיוק עורר חשק עז לצפות בה. "הסדרה מתרחשת בלוס אנג'לס של שנות ה-70, בשיאו של הגל הפמיניסטי השני, שבו נשים מכל העולם דרשו שוויון", נכתב בה. "ג'ויס, פמיניסטית צעירה שחולמת להיות כתבת, חוברת לדאג, מו"ל קטן ומתקשה, ויחד הם יוצרים את המגזין האירוטי הראשון לנשים". תיאור יבש משהו ולא לגמרי מדויק של הנעשה בתוצר החדש של היוצרת אלן רפופורט, שיש מי שיראה בו חתרני, אחרים יראו בו שטחי משהו, ובמקרה זה - שני הצדדים לא טועים לחלוטין.
כמו סדרה אחרת מבית HBO בשם "מד מן", גם "מינקס" ממוקמת כמה עשורים אחורה ומסוגננת בהתאם. מי שאהב את הסטיילינג והאופי העיצובי של אנשי ונשות "סטרלינג קופר דרייפר פרייס" ודאי ימצא הנאה רבה בצפייה בה. שכן ויזואלית - עבור חובבי הז'אנר, היא מעוצבת ברוח התקופה, וזה נכון גם לגבי פס הקול שלה, עתיר הלהיטים הסבנטיזיים. ממש כמו אותה "מד מן" (ולהבדיל אלף הבדלות - עוד מעט נגיע גם לזה), גם במרכזה של "מינקס" דינמיקה בין אישה מלומדת אך קלולסית למדי בכל הנוגע להתנהלות במה שנקרא "העולם האמיתי", ובין גבר נאה, מצליח אך פגום שזקוק להכוונה מוסרית.
הצלע הנשית המרכזית בסיפור כאן היא ג'ויס פריגר (לא להתבלבל עם ג'וי ריגר), המגולמת על ידי אופליה לוביבונד, שזכורה לרובנו כקרינה מ"שומרי הגלקסיה". פריגר היא פמיניסטית מהזן השמרני יותר, שליבה במקום הנכון אך פעולותיה כמו מכוילות לעשור אחר. במילים אחרות, ג'ויס אמנם מוחה נגד החפצת נשים הרבה לפני שזה נהיה מגניב, אך באותה נשימה היא גם נרתעת מכל שיח שהוא על מיניות, והקונטרה שהיא מציעה כנגד אובייקטיביזציה של נשים היא התעלמות מוחלטת מהפן המיני והאישיותי בנפשן.
היא משכילה וחדורת מוטיבציה להפיץ את משנתה במגזין נשים בשם הלא מסחרי בעליל - "המטריארכיה מתעוררת", אבל לא מצליחה למצוא אדם (או גבר לבן ושבע) שישקיע ברעיון של עיתון פמיניסטי. בנקודה הזו היא פוגשת בדאג רנטי (ג'ייק ג'ונסון הזכור מ"הנערה החדשה", ולא להתבלבל עם המוזיקאי חובב הגלישה בעל השם הדומה, שהיצירה הגנרית שלו התנגנה בכל בית קפה בתל אביב בסביבות השנים 2007-2006).
דאג, מהצד השני, הוא גבר סליזי אך לא נטול צ'ארם, שמוציא לאור כמה מגזיני פורנו לגברים בסגנון "פלייבוי" - מינוס המאמרים (או היוקרה המפוקפקת). הוא דווקא מגלה עניין ברעיון של ג'ויס, אבל כאיש עסקים יחסית ממולח וכאדם שמבין את רוח הזמנים המשתנים, הוא גם יודע שרעיונות שקשה לבלוע זקוקים להמתקה. "זה כמו כשנותנים לכלב תרופה וטובלים את הכדור בחמאת בוטנים", במילותיו שלו, ובמילים אחרות - דאג מתכנן להנגיש את האידיאות של חברתו החדשה באמצעות הקמת מגזין פורנו לנשים, שעל הדרך וגם מעצם קיומו (המדיום הוא המסר וכו') יפיץ את רעיונות ההעצמה והשחרור הנשיים של ג'ויס.
וזה בדיוק ההבדל בין "יחד יוצרים את המגזין האירוטי הראשון לנשים", המתואר בהודעה לתקשורת על אודות הסדרה, ובין רעיון מקורי (במונחי סיטקום), שמתכתב עם רוח התקופה ואשר מציג לצופיו כבר בפרק הראשון בסדרה כמות פינים חריגה אפילו בסטנדרטים של HBO. כמה המון? מלא. מיליון פינים! מונטאז' שלם שכולו זרגים – וכן, הרבה יותר מהעונה השנייה של "אופוריה", גם היא להיט של HBO. מבחינה זו - "מינקס" היא סדרה חתרנית על רעיון חתרני. מוצר של הגל הנוכחי בפמיניזם, שמספר על גל מוקדם יותר. "פמיניזם למתחילים", נגיד.
דאג הוא הדון דרייפר של הפורנו, אם תרצו, בעוד ג'ויס היא הפגי אולסון של הוויברטורים. מובן שבהתחלה הם לא לגמרי מבינים זה את זו ופערי התפיסות בין השניים ניכרים. הוא תוצר של אמריקה התאגידית שמנסה לחיות את החלום האמריקני; היא קלישאה של ליברליות לא לחלוטין מסונכרנת עם מציאות בשטח. דמיינו את ג'ק דונגי וליז למון של "30 רוק", רק בלוס אנג'לס, בסבנטיז ולרקע עירום גברי.
אבל באותה כפיפה "מינקס" היא סדרה שטחית משהו, ויש שיטענו אפילו שמרנית. בעיקר כי בסופו של דבר, דרכה של ג'ויס להגשמתה העצמית עוברת בהכרח דרך דאג. כקומדיית מצבים מהדור החדש (קרי: נטולת צחוקים של קהל ופחות סכרינית בקצוות) היא מעלה גיחוך לכל היותר, ולא באמת סוחטת מצופיה פרצים בלתי נשלטים של צחוק.
רוב הדמויות כאן שטוחות למדי, אפילו הראשיות שביניהן (וזה הופך כל השוואה בינה לבין "מד מן" שלא מסתכמת באסתטי, עיצובית וקונספטואלית, לפחות מדויקת). ובכל הנוגע לייצוגים של שוביניזם, מדובר באוסף קלישאות שכנראה נחשבו מיושנות גם בסבנטיז. פועלי בניין זורקים הערות סקסיסטיות לבחורה? צ'ק. גבר לבן, זקן ועשיר שמחליק יד על ישבן של שחקנית טניס? צ'ק. גבר לבן, צעיר ולא כל כך עשיר שקורא לבחורות "צ'יקס"? הבנתם את המסר - וכמוכם גם יתר צופי "מינקס", הבאמת חביבה, אך גם צפויה לחלוטין כי כבר מעכשיו די ברור שג'ויס ודאג ימצאו את עצמם זו בזרועותיו של זה במוקדם או במאוחר.
דאג ילמד שיעור על נשיות מודרנית, ג'ויס תגלה שהעולם יכול להיות ציני משחשבה, וביחד שניהם יקבלו כל אחד ואחת את שביקשו בהתחלה. הוא יעזוב עם הזמן את אזורי הנישה והסליז שהוא פועל בהם ויהפוך מו"ל ואיש עסקים מוערך, בעד היא תגשים את חלומה להוביל מגזין מצליח ומשנה סדרי עולם, או לכל הפחות מייצג אותם.
האם מדובר בצפיית חובה? די בטוח שלא וראינו כבר תוצרים טלוויזיוניים חדים, שנונים ועמוקים יותר. אבל כצפייה קלילה ומהירה שאין צורך להתעמק בה ומעבירה חצי שעה של שטיפת כלים, מדובר בתוכנית שעושה את העבודה. כל עוד נזהרים לא לשבור כלים בין פין אחד למשנהו.
"מינקס", yes, HOT.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו