"הקינוח המושלם" לא הגיעה לטלוויזיה כדי שנתפלסף עליה. היא כאן כדי להראות לנו קינוחים יפים במיוחד, שחלקם גם טעימים (לגבי החלק האחר - לא נדע לעולם), הוסיפה תחרות כדי שמישהו גם יצפה בה - וקדימה, פנקו את העיניים ותקוו שזכרתם לאכול משהו לפני הצפייה.
ובכל זאת, כשהעונה כבר הסתיימה, יש הרבה מה להגיד עליה. החל בפורמט, שמבקש מהשופטים - אהרוני (שיודע להסביר בצורה הכי מקצועית את הבחירות שלו), קרין גורן (אוהבת כל דבר), אסטלה (שונאת כל דבר) ומיקי שמו (גנרי) - לצפות בקינוחי אינסטגרם יפהפיים שמונחתים עליהם מלמעלה, כבקרקס של שנות ה־80, ולהחליט אם הקינוח גרם להם לרצות לטעום אותו, ואם לא - הם שולחים אותו בחזרה בבושת פנים.
המאבק הפנימי המטורף שהתחולל בי ברגע שהבנתי שיש קינוחים שלא נטעמים, היה חסר תקדים. לא טועמים אוכל? שנראה כל כך יפה? מי שמע על דבר כזה? מי רוצה לראות ריאליטי אפייה שבו לא טועמים כל דבר? אני לא. אני רוצה שתטעמו מכל קינוח, תבחשו בו, תפתחו אותו ותסבירו לנו למה הוא עובר או נכשל. הקונספט שבו מקפחים חלק מהקינוחים (כן, "הקיפוח המושלם") מצהיר על חברה מעוותת שיש לתקן בהקדם. דברו איתי על נראות עד מחר, אבל בסוף אני רוצה לטעום.
השופטים המנוסים, שכבר ראו הכל, אולי מסוגלים להחליט שלא בא להם על מנה מסוימת; אבל אנחנו, העם הפשוט וחובב המתוק, נאלץ לצפות בעיניים כלות בקינוח שנעלם לדרכו האחרונה בטרם זכו לטעום ממנו. ואני מסוקרנת, כל כך מסוקרנת לגבי כל קינוח שלא נטעם. איך נתתם לזה לקרות?
הרגע הדרמטי של התוכנית, בואו נודה באמת, הוא זה שבו חותכים את הקינוח לשניים ורואים מה יש בפנים, והוא אמור לזכות בהרבה יותר תקריבים וצילומים מזילי ריר ממה שהוא מקבל, או לעיתים לא מקבל בכלל. מאוד מעניין אותי לשמוע איך השופטים מנתחים את הקינוח (אולי "מאוד" היא מילה גדולה כאן), אבל הרבה יותר מעניין אותי לראות מה יש בפנים. אם אנחנו לא זוכים לטעום אותו, לפחות תנו לנו לצפות בו עוד קצת. וזה מביא אותי לפורמט חדש: ריאליטי אפייה שכולל שירות משלוחים למנויים, שברגע שהפרק מתחיל - כל מי שנרשם אליו מקבל הביתה חבילה ובה הקינוחים העתידיים של הערב. איך זה עדיין לא קרה?
ואם כבר לא טועמים חצי מהקינוחים - בואו לא נטעם את כולם. שנו את הפורמט ל"האם זה מספיק יפה לאינסטגרם?", ואם התשובה היא כן - הוא יעבור לשלב הבא. מי צריך לטעום בכלל את עוגת הרד ולווט עם הקרם שנטילי, שמעליה מרקדות פחזניות עם טוויל פיסטוק ופרלינה עם קצת זהב? נכון שהמצאתי מנה, אבל נראה אתכם אומרים שלא הייתם טועמים ממנה.
בגמר שהתרחש אתמול (רביעי) זכתה רחלי, שהיא והסיפור שלה קיבלו זמן מסך שמנמן במיוחד והכיוון לזכייה שלה היה די מובן לאורך כל הפרק. מה לעשות שנורית פחות בוכה ומתרגשת - זה מצטלם בינוני. וחבל לוותר על הזדמנות לתת פרס למישהי שהכינה קינוח שנקרא "ניצחתי את עצמי", שהיה קודר מאוד ולא מעורר תיאבון, אבל יותר מלהיב מקינוח "כדור ההריסה" שהתחשק לי לשים בפינת יצירות של ילד. אולי הוא היה טעים במיוחד, אבל שכחנו שהנראות חשובה? הרעיון מעניין, אבל כשהכדור נראה כמו גוש קרטון לעומת ציור מדויק ויפהפה של המתמודדת השנייה (שכלל גם הוא רעיון מיוחד), הבחירה בו למקום הראשון נראית תמוהה מעט.
בסופו של דבר, התאספנו כאן כדי לראות אוכל יפה ואנשים שטועמים אותו, וזה מה שקיבלנו. אפשר להתווכח על כללי הפורמט, לדון באמירות השופטים ובטעויות שנעשו (באמת? את הקינוח בצורת יד כן רציתם לנסות?) אבל ההרגשה היא שזה חסר טעם, בניגוד לקינוחים שנדחו מבלי שקיבלו סיכוי (מזה דווקא לא נרפה). הסדרה כיפית, צבעונית וקלילה, ולקראת קיץ קשוח שכולו "האח הגדול" ו"חתונה ממבט ראשון", בהחלט מגיע לנו גם עונג אמיתי.
"הקינוח המושלם", קשת 12
