המירוץ של יהורם גאון אל בית הנשיא היה קצר יותר ועצוב יותר מפרק סטנדרטי של "סברי מרנן". ריצתו לנשיאות הסתיימה בערך בקו ההזנקה, בהבנה שיש חלומות שעדיף לא להגשים, ובעיקר תמיהה ציבורית מדוע בכלל היה צריך את כל זה על הראש שלו.
גאון יליד 28 בדצמבר 1939. באותו יום ממש נולדו גם רפי פלד ושאול טל - שלושתם הם גיבורי פרק הבכורה בסדרה הדוקומנטרית החדשה שעלתה אמש בכאן 11, "הופרדו בלידתם". הפורמט מיובא מנורבגיה, וכל פרק מתאר את חייהם של שלושה אנשים שנולדו באותו תאריך - אחד מפורסם ושניים אלמונים.
הפרק הראשון היה מוצלח והצליח לרגש. פחות בגלל גאון, ויותר מכיוון שהיוצרים ידעו לתפור יחד את חיי השלושה, לחבר אל אירועים חשובים בהיסטוריית המדינה ולהבליט תכונות דומות ושונות ביניהם. כולם בני אותו דור, ולכולם סוג של רגשות אשמה על הצורה שבה ניסו לשלב קריירה עם גידול ילדים. כל אחד מהשלושה עשה את בחירותיו לכאן או לכאן, ובהתאם ניתן לראות באיזה מסלול פסע כל אחד כתוצאה מכך.
אצל גאון לא נשמעת חרטה על ההשקעה האינטנסיבית בקריירה. הוא נזכר כיצד היה שב עם מזוודות מפוצצות במתנות לילדיו, בתום מסע הופעות ממושך בארה"ב, על מנת לפצות על חסרונו בבית, אך עדיין שלם עם הבחירות שלו. הוא נהנה מהתהילה, מתענג על ההצלחה, זוכה לחיקוי ב"ארץ נהדרת", אוהב את הפרסום ומבסוט על הכבוד. ובשביל כבוד צריך לעבוד.
האם הצפייה בפרק על יהורם גאון מפענחת את מקור התשוקה להיות נשיא מדינה? מדוע הוא היה צריך את ההתבזות ההיא שנגמרה בהתקפלות מביכה? איפה הכבוד, יא קזה? האם לא השיג מספיק ב־81 שנותיו, או שהרצון הזה נובע מכך שוויתר על מסלול החיים האקדמי שייעד לו אביו לפני מותו? ואולי, מבחינתו, בית הנשיא היה פסגה נוספת שהשתוקק לכבוש?
את התשובה מדוע החליט לרוץ לנשיאות לא תמצאו ב"הופרדו בלידתם", אבל למעשה היא חבויה בתוך ודמותו של יהורם גאון עצמו - אדם שכאילו אמור להיות א־פוליטי, אבל עדיין בוחש בפוליטיקה, שזה בול העבודה היומיומית של נשיא מדינת ישראל.
"הופרדו בלידתם", כאן 11
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו