סיקור הכתרת המלך צ'ארלס, כל הערוצים, 10:00
ברגע השיא של הכתרת המלך צ'ארלס השלישי הכריז בקול סמכותי ונלהב המגיש אלי ראכלין, שהנחה את השידור בערוץ 13: "עכשיו מלבישים אותו בבגדי המלך החדשים. חיכיתי חמש שעות כדי לומר את המשפט הזה".
חבריו לשולחן באולפן צחקקו בהנאה, ראכלין היה מבסוט מעצמו, אבל המשפט המטופש הנ"ל כאילו מזקק לתוכו את כל הראייה הפרובינציאלית והבנאלית שעליה התבססו שבע שעות שידור ישיר של אירוע שעד רגע זה לא ברור מדוע היינו צריכים אותו.
לכל אורכו, מעשר בבוקר ועד חמש אחה"צ, שמענו המון פתגמים שנונים שהוכנו מראש, למדנו כמה שוקל כתר וחזינו בניסיונות עלובים לעניין קהל ישראלי מבולבל, שהתיישב מול המסך כדי להרגיש לרגע בתוך סיפור אגדה על ממלכה רחוקה.
אוי, כמה שהם התאמצו. ערד ניר התעניין אצל אורי גלר אם בכוונתו לכופף את הכפית המלכותית ולקלקל את הטקס; עמית קוטלר ארב לנשיא הרצוג מחוץ לבית המלון שבו התאכסן, בעוד מומחי מלוכה מטעם עצמם התכנסו באולפנים יחד עם מעצבי כובעים, שגרירים לשעבר, אנגלופילים, כתבי חוץ וקונדיטורית שהוצגה כפרשנית לענייני הפסקות תה. כולם הרגישו צורך לדבר ולדבר ולדבר, אבל להקפיד ולומר תמיד את המובן מאליו.
התחושה שהשתקפה מהתמונות שזרמו מלונדון הייתה של חגיגה היסטורית, קרנבל לאומי בעל רבדים תרבותיים ודתיים, אבל באולפנים הישראליים המשיכו לשדר את האירוע בצורה מכנית, פופוליסטית, ביקורתית ושגרתית למדי.
הערוצים הרגישו צורך לתווך את ההתרחשויות מתוך אולפן סגור בישראל, במקום לתת לאירוע לדבר בעד עצמו, לתזמורות לנגן, לתותחים להרעיש ולנתינים לעודד. פרשנים מתחלפים הסבירו בפירוט מה אנחנו רואים, גיחכו והתבדחו, כינו את חתן השמחה בשמות כמו טמפון, צנון ואפילו אוטיסט (אמירה שעליה נאלץ מואב ורדי להתנצל), והקנאה זלגה להם מהאוזניים.
לאורך שבע שעות שמענו את דעתם של ישראלים שונים על הכתרת המלך. אבל כוחה של הטלוויזיה טמון ביכולתה המדהימה להעביר דרך מסך את התחושות ואת האווירה שמילאו את רחובות לונדון והפאבים. אמנם כאן 11 דיווחו מפאב בליברפול, שבו הקרינו את הטקס על מסכים, אך במקום להציק למקומיים העדיפו לראיין משם את נועה קירל שסיפקה את דעתה על מונרכים ואירוויזיון.
הייתי כותב משהו על חשיבות של כתב המדווח מהשטח, נגיד אלעד שמחיוף שכזה, אבל דווקא אתמול שליח חדשות 12 בחר להתבודד על מרפסת מרוחקת שמשקיפה אל העיר, העביר את השידור חנוט בחליפה מתחת למטרייה, וקולו נבלע בין החופרים האחרים.
הערוצים השקיעו את נפשם כדי להנגיש אירוע לא מעניין ולא באמת חשוב, ולמרות שדיברו בלי הפסקה - נדמה שלא הצליחו להעביר את החוויה המלכותית במלואה. אם כבר, קיבלנו את חוויית המשרתים שתקועים במטבח של הארמון, צופים בחגיגה דרך מסך קטן ומרכלים ומקשקשים עד רדת החמה.
בזמן שהזוהר והטקסיות והמסורת והעוצמות של האירוע היוו הוכחה לכוחו הבלתי נתפס של בית המלוכה הבריטי - מוסד בן אלף שנה ששרד מהפכות וסדרות בנטפליקס - הפרשנים ערערו על הרלוונטיות שלו והתחרו מי צועק חזק יותר שהמלך הוא עירום. כך נחשפו שלושת הערוצים במערומיהם הפרובינציאליים והמנותקים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו