"איש משפחה": אולי הגיע הזמן לסיים את הסדרה

אי אז, לפני בערך עשור וחצי, "איש משפחה" היתה הסדרה הכי קורעת בטלוויזיה. הכי מצחיקה, הכי טרנדית והכי מדוברת בז'אנר האנימציה למבוגרים. כן, אפילו יותר מ"משפחת סימפסון" ו"סאות'פארק".

היא כל כך הצליחה, עד שב־2006 הקדישה לה "סאות'פארק" פרק כפול ודנה בשאלה אם יוצרי "איש משפחה" יעזו להראות בטלוויזיה את דמותו של הנביא מוחמד ולהבעיר את העולם המוסלמי. אריק קרטמן נסע ללוס אנג'לס כדי לעצור את השידור, שם נחשף לכך כי כותבי "פמילי גאי" הם בעצם פרות ים ששולפות כדורים מתוך אקווריום, ועליהם אזכורים אקראיים מתרבות הפופ, וכך הן יוצרות את קטעי האסוציאציות המוכרים של הסדרה.

"כשאני מספר בדיחות, הן טבועות בסיפור. בדיחות עמוקות, אמוציונליות, תלויות סיטואציה, שמבוססות על מה שרלוונטי ויש בהן נקודה. לא בדיחות להחלפה בזו אחר זו", ניתח אז קרטמן את ההבדל בין הסדרות.

חלפו 15 שנה, אמש (שבת) שודר ב־yes comedy פרק סיום העונה ה־19 של "איש משפחה", ולא הרבה השתנה. אם "סאות'פארק" התפתחה לכדי סאטירה חברתית־פוליטית עם הומור אפל, ורלוונטיות מחרידה למציאות, "פמילי גאי" המשיכה להתבסס על הומור מטא, ולצחוק על עצמה, על תרבות הפופ ועל הסלבס.

לאורך העונות האחרונות "איש משפחה" סבלה מחוסר יציבות משווע. היא לא קורעת מצחוק כמו בימי תהילתה, לא מייצרת דיבור, ואפילו נגררת מאחור בהשוואה ל"ריק ומורטי" או "בוג'ק הורסמן". יותר מעשור תקועה "איש משפחה" בלי רצף עלילתי או חזון, ועם רצון מיותר להישאר תיאטרלית וקלה לבליעה.

זה עבד בהתחלה, זה עדיין עובד פה ושם, אולם הסדרה נשחקה. ההתבססות שלה על הומור רנדומלי ואסוציאטיבי באה לרעתה כשהפאנצ'ים בינוניים. עצוב לומר, אבל אלה ימי הדמדומים של "פמילי גאי", אלא אם כן מישהו יפעיל את מכונת הזמן של סטואי ויחזיר אותנו לשנת 2006.