"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
הצדקנות הצבועה של רשת: "הימור מסוכן" ממוחזר וקלישאתי
במקום לכסות ולסקור נושא בעייתי ורגיש ולהצדיק את אותות ההזהרה, הנורות האדומות והמוזיקה הדרמתית, תוכנית הדוקו שלפה מהבוידעם חומרי ארכיון ממוחזרים לעייפה, ולא הצליחה לגרד קורטוב של תיעוד ביקורתי אמיתי של בעיה חברתית שיש לתת עליה את הדין באמת, ולא רק לצאת מידי חובה
"הימור מסוכן". צדקנות צבועה | צילום: צילום מסך

הצדקנות הצבועה של רשת: "הימור מסוכן" ממוחזר וקלישאתי

במקום לכסות ולסקור נושא בעייתי ורגיש ולהצדיק את אותות ההזהרה, הנורות האדומות והמוזיקה הדרמתית, תוכנית הדוקו שלפה מהבוידעם חומרי ארכיון ממוחזרים לעייפה, ולא הצליחה לגרד קורטוב של תיעוד ביקורתי אמיתי של בעיה חברתית שיש לתת עליה את הדין באמת, ולא רק לצאת מידי חובה

ניר וולף
, עודכן
0

Your browser doesn’t support HTML5 audio

בסרט הזה היינו יותר מפעם או פעמיים, ואת הסיפור הבא טחנו כל כך הרבה עד שאתמול בערב הייתי מוכרח לוודא שוב ושוב במהלך סרט הדוקו "הימור מסוכן", שאני לא צופה בשידור חוזר של משהו מלפני עשור וחצי.

הפרומואים המבהילים הבטיחו לחשוף את האמת שמאחורי תעשיית ההימורים הבלתי חוקיים, אולם אלי סניור צלע בבוץ ויצא ממנו עם תחקיר קלישאתי ומרושל, שסקר בחיפוף את קצוות הנושא המורכב. הוא הסביר לצופיו ש"בטים" הם הימורים, תשאל מהמרים במסיכות, פירט מה קורה למסתבכים בשוק האפור ובירר כיצד נראה סדר יום בחייו של גובה. בלי קמצוץ של תחכום ויזואלי או מידע חדש ורלוונטי, אבל עם שימוש תכוף בחומרי ארכיון ובדמויות מוצללות, הסרט ערבב חומר ממוחזר והאיר עליו בנורות האזהרה הכי מאיימות ומפחידות.

בשלב הסיכומים הצביעו על המדינה כמי שמאפשרת מגרש משחקים פרוץ כתוצאה מהיחס שלה להימורים, והמצב מייצר כישלון באכיפה, בחינוך, במחקר ובטיפול. ואולי דווקא הגיוני ש"הימור מסוכן" היא בעצם מיחזור כתבות ותחקירים מהעבר, כי הרי בשני העשורים האחרונים השוק נותר כשהיה, ואף סרט בנאלי לא משנה מציאות.

רוצים להמר איך זה ייגמר? מדי יום שלישי בערב, ואתמול היה אחד כזה, משדרים ברשת 13 את הגרלת הלוטו השבועית מבית מפעל הפיס. אותו ערוץ שהבהיל והפחיד שעה וחצי קודם לכן, עובר לקדם הימורים חוקיים. אז ברור מדוע הסרט בחר להתעלם מההשפעה הבעייתית של הלוטו ושל הטוטו על צעירים - כי אי אפשר להסתדר ללא תקציב הפרסום שלהם בטלוויזיה (או בעיתון שמעסיק אותי), אבל הניסיון לצבוע בעיה חברתית רק בגוונים קרימינליים הבליט צדקנות צבועה שנטפה מכל סצנה וסצנה של "הימור מסוכן".

הימור מסוכן, רשת 13, 21:15

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...