לפני כמה חודשים דורי מנור בישר בפייסבוק כי הוא, בשיתוף עם אנשי כתב העת "הו!, מקימים הוצאת ספרים חדשה: "ה־21", שהסלוגן שלה הוא: "קלאסיקות לאלף השלישי". האנתולוגייה "המקוללים", הכוללת תרגומים לתשעה משוררים צרפתיים מן המאה ה־19, היא הספר השלישי הרואה אור בהוצאה, אחרי תרגום חדש ל"השחף" של צ'כוב מאת רועי חן ואנתולוגיית שירי יידיש שתרגם בני מר.
"המקוללים" היא אנתולוגייה קטנת מידות אך מרובת עמודים, המעוצבת להפליא ומכנסת את שיריהם של ארבעה ענקים: בודלר, ורלן, רמבו ומלארמה, לצד חמישה משוררים "מקוללים" שוליים יותר שכמעט ולא תורגמו עד היום לעברית: נובו, קרוס, לוטראמון, קורבייר ולפורג. כפי שהמבוא לַספר מיטיב להסביר, את הכינוי "משוררים מקוללים" טבע המשורר פול ורלן בהתייחסו לכמה מבני החבורה האנטי-ממסדית. המאפיינים הבולטים בחייהם בשולי החברה הם שימוש באלכוהול ובסמים, מיניות בוטה, עוני ומוות בגיל צעיר. זאת, לצד כתיבת שירה מהפכנית בצורתה ובתכניה.
דומה ששירו של שארל קרוס כולא את הריגשה התוססת של משוררי האנתולוגייה, היוצאת מן הסחי של המציאות היום-יומית ושואפת ליצור מתוכה התפרצות נשגבת: "...רַק יֹפִי, לֹא יוֹתֵר, אֲנִי דּוֹרֵשׁ. // יָפְיָן שֶׁל אֲרָצוֹת וְשֶׁל נָשִׁים, / יְפֵי חָרוּז שֶׁל שִׁיר וְשֶׁל אִישִׁים - / יָפְיוֹ שֶׁל טוֹב, וְגַם יָפְיוֹ שֶׁל רַע. // יוֹתֵר מִדַּי לָמַדְתִּי לִמּוּדִים; / הַזְּמַן יָכוֹל לָלֶכֶת בְּשׁוּרָה - / אֲנִי רוֹצֶה וְרָדִים, וְרָדִים וְרָדִים!" (תרגום: בני מר).
דוגמה לתעוזה של המשוררים "המקוללים" ניתן למצוא בשיר "השתכרו" מאת בודלר; זהו שיר בפרוזה, חידוש צורני נדיר ביותר ביחס לשירת המאה ה־19, הכולל מסר קיומי פשוט וחתרני: "צָרִיךְ לִהְיוֹת שִׁכּוֹרִים תָּמִיד. בָּזֶה מִסְתַּכֵּם הַכֹּל. זוֹ הַשְּׁאֵלָה הַיְּחִידָה. כְּדֵי לֹא לָחוּשׁ אֶת מַשָּׂא הַזְּמַן הַנּוֹרָא הָרוֹצֵץ אֶת כִּתְפֵיכֶם וּמַכְרִיעַ אֶתְכֶם עַד עָפָר, צָרִיךְ שֶׁתִּשְׁתַּכְּרוּ בְּלִי הֶרֶף. אֲבָל מִמָּה? מִיַּיִן. מִשִּׁירָה, מִמּוּסָר: כִּרְצוֹנְכֶם. אֲבָל הִשְׂתַּכְּרוּ". (תרגום: דורי מנור).
דוגמה נוספת ובוטה עוד יותר נמצאת בשיריו ההומו-ארוטיים הבוטים של פול ורלן, שהקימו עליו מבקרים ומצנזרים רבים בימי חייו וגם היום עשויים להעלות סומק בלחיי הקורא, דוגמת השיר Mile e tre – אלף ושלושה. כותרת השיר לקוחה מהאופרה "דון ג'ובאני" למוצארט, מֵאריָה שבה המשרת לאפורלו מונה את כיבושיו המיניים של אדונו, המסתכמים באלף ושלושה. בדומה, שירו של ורלן מונה את מאהביו הרבים של המשורר ומציין את איכותו המינית של כל אחד מהם; כך, באחד מן הבתים: "וּפּוֹל, שֶׁהוּא אַתְלֵט חָסוֹן וּזְהֹב-פְּלוּמָה - / אֲנִי מוֹצֵץ אֶת קְצוֹת חָזֵהוּ הַקָּשִׁים / כְּפֶלֶד; וּפְרַנְסוּאָה, גָּמִישׁ כַּאֲלֻמָּה, / רַקְדָן דַּקִּיק-מָתְנַיִם בַּעַל כְּלִי מַרְשִׁים".
את מרבית שירי הספר תרגם דורי מנור, אך מופיעים בו גם תרגומים מאת סיון בסקין, ריטה קוגן, משה סקאל, אילנה המרמן, בני מר ורונן סוניס. כתמיד, תרגומיהם של אנשי "הו!", שהמשקל, החריזה והמצלול הם נר לרגלם, עשויים היטב, ומגלים בכך וירטואוזיות לשונית ותרגומית.
עיון בתוכן העניינים מגלה כי רבים מהתרגומים הכלולים באנתולוגיה, ובעיקר אלה פרי עטו של מנור עצמו, פורסמו בעבר בספרים שונים ובכתב העת "הו!". אם כן, מדוע לחגוג אנתולוגייה חדשה שכמחצית משיריה ראו אור בעבר בבמות שונות. דומה שהתשובה שאין לזלזל בה היא – חדוות הכינוס; לראשונה ישנה בעברית אנתולוגייה שכוללת תרגומים משירי תשעת המשוררים "המקוללים" הללו.
אף על פי כן, היות שהתרגומים הקיימים של בודלר ומלארמה מובאים באנתולוגייה בהרחבה, בעוד התרגומים החדשים למשוררים המינוריים יותר כוללים שניים עד ארבעה שירים למשורר, אפשר היה "לנצל" את האנתולוגייה החדשה כדי לזכות את העברית בעוד תרגומים חדשים למשוררים השוליים יותר, ובכך להסיר במקצת את הקללה על שירתם. √
המקוללים / עורך: דורי מנור, הקיבוץ המאוחד ועמותת הו! [סדרת ה-21], 188 עמ'
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו