ההתעניינות בתורת הקבלה חצתה מזמן את גבולות המיסטיקה האזוטרית. המסתורין היהודי מושך אליו חוקרים ומחפשים למיניהם, כחלק מפריחת הניו־אייג' והחיפוש אחר אפיקים רוחניים, במחקרים אקדמיים או ביצירות תרבות.
במאה השנים האחרונות היוותה הקבלה השראה לכמה יוצרים פורצי דרך: תנועת הדאדא וזרם הלטריזם חבים לא מעט למקובל בן המאה ה־13, רבי אברהם אבולעפיה. הסופר הארגנטינאי חורחה לואיס בורחס הושפע מבריאת העולם באמצעות אותיות, ואיש התיאטרון הצרפתי אנטונן ארטו כתב בהשפעת רבי שמעון בר יוחאי. משהו באטמוספרה הקבלית, ברעיונות הסוחפים את האדם אל מעשה הבריאה ואל המחשבה שקדמה לו, מושך משוטטים רוחניים.
כשאנו מציירים ברוחנו דמות מקובל, אנו רואים לנגד עינינו דמות אדם פרוש מן העולם, עסוק בכתבים אזוטריים, כותב קמעות וממלמל לעצמו הברות חסרות משמעות כדי להשפיע על המציאות. אנחנו לא חושבים על יהודי שהתמחה בפילוסופיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת סורבון, שביקש ליצור דיאלוג בין המסורת העברית לתרבות המערבית.
זהו אחד מהמאפיינים הייחודיים לרב יהודא לאון אשכנזי, המכונה "מניטו" (כינוי שאותו קיבל כמנהיג תנועת הצופים היהודים בצרפת). כחלק ממסורת של מקובלים הממשיכים את דרכו של אחד מגדולי תלמידי האר"י, הרב יוסף טובול, וכמנהיג ומחנך שביקש לתת פשר למאורעות הזמן עבור הקהילה היהודית בצרפת, הצליח מניטו ליצור שיטה הגותית מקורית המבוססת על מחשבת הקבלה, ולהסביר אותה בדרכי המחשבה המערבית.
בספרה של ד"ר גבריאלה בן שמואל, המבוסס על עבודת הדוקטורט שלה, הראשונה שנכתבה אי־פעם על מניטו, היא בוחנת את היסודות הקבליים במשנתו ההיסטוריוסופית.
לצד דיון במושגי יסוד בהגותו של מניטו, שנבחנו כבר בספרים אחרים שיצאו לאחרונה, כמו משנת התולדות, משוואת האחווה והעבריות, מכניסה בן שמואל את הקוראים אל מה שמכנים המקובלים "סדר ההאצלה" האלוקי, כפי שמלמד אותו הרב אשכנזי.
ראוי לעמוד על ייחוד הפרשנות הקבלית של מניטו, אשר מבוססת על תמה מוסרית הקובעת כי מעשה הבריאה הוא מעשה אתי ומוסרי בתכליתו.
בדומה לידידו מצרפת, הפילוסוף עמנואל לוינס, מצא מניטו את תכלית האדם בשאיפה האתית שבו. האחריות אל האחר ניצבת בבסיס מפעלו האתי. אלא שבעוד לוינס מצא את היסודות לעמדה זו במסורת הפילוסופית ועיגן אותם בדברי התלמוד הבבלי, מניטו מתייחס למעשה בראשית, מעשה בריאת העולם, כפי שהוא משתקף בפסוקי התנ"ך ובמסורת הקבלית שמפרשת אותם.
בעוד לוינס העיד על עצמו כבן בית במרחב הפילוסופי, שאותו הוא מתרגם להלך הרוח היהודי, מניטו ראה עצמו כבן בית במסורת היהודית לדורותיה, שאותה הוא מבאר באמצעות הלשון הפילוסופית.
כשאחד משומעיו של מניטו הגדיר אותו כפילוסוף גדול, הוא השיב כי הוא מעדיף לראות עצמו כ"תלמיד של חכמים". מניטו ראה עצמו קודם כל כממשיך מסורת התורה שבעל־פה היהודית, והפילוסופיה שימשה לו כלי עזר.
בן שמואל מציגה את עבודת הדוקטורט שכתבה, וצורתה אקדמית קלאסית. לכאורה, יש בכך פער מדרכו של מניטו, שהעדיף את הדיבור הפרונטלי על הכתיבה המרחיקה. היתרון הוא שכך נחשף בצורה שיטתית המבנה המחשבתי המרשים שהציב מניטו.
שתי שאלות מרכזיות ניצבות בבסיס הדיון של מניטו במעשה הבריאה - כיצד בריאה חלקית וסופית יכולה להתהוות מבורא אינסופי, וכיצד ייתכן שמתוך בורא שכל רצונו להיטיב עם נבראיו מופיעה תופעת הרוע? שאלות אלו שאלו לא מעט הוגים.
אלא שכאן מבסס מניטו את התשובות על המחשבה הקבלית, מבעד לסוגיה העמוקה של צמצום הבורא את עצמו, לכאורה, כדי לתת מקום לעולם ולאדם להתקיים. עבור מניטו הצמצום האלוקי זהו "האקט המוסרי הנעלה ביותר" - נתינת מקום לקיום האחר. הרצון האלוקי לתת חיים מוביל אותו לברוא צורה של קיום נפרד מעצמותו. אז, בזכות הבחירה החופשית שהוענקה לו, מקבל האדם הזדמנות להידמות לבוראו באמצעות פעולותיו המוסריות. בכך הוא "זוכה" בזכות לקיום.
בכמה שורות אלה של תיאור חלק מהרעיונות שמניטו חושף, לא ניתן לעמוד על גדולתם. יש להיכנס לעומק הדברים כדי להיווכח ביכולת המופלאה של הרב אשכנזי לקחת את הנושאים הגדולים והמורכבים האלה ולהפוך אותם לרלוונטיים לכל אדם. מה שאמור להיות תורה אזוטרית מתגלה פתאום כמקור לרעיונות רלוונטיים, שמתגלים מחדש בזכות הדיון בהם בשפת האדם, שפת התקופה.
זוהי סינתזה עמוקה ומקורית בין צורת המחשבה הקבלית לאמצעי ההסברה המודרניים, כשבחזית ניצבת דווקא המחשבה העברית כמי שביכולתה לענות על השאלות הגדולות המהדהדות בחלל העולם. התיבה החתומה של המחשבה הקבלית נפתחת על ידי מניטו ומתגלה כאוצר. כעת כל הרוצה ליטול, יבוא וייטול.
גבריאלה בן שמואל / מן האין אל האני – קריאות קבליות במשנתו ההיסטוריוסופית של הרב יהודא לאון אשכנזי (מניטו), אדרא, 503 ע'
