"פתאום, מעל הכחול", ספר שיריה השני של דליה ארדון, הוא ספר מיוחד שלא רואים רבים כמותו. הספר בנוי בכפולות עמודים, שבכל אחת מהן ניצב מימין תצלום של יצירת אמנות ובשמאל שיר מקורי המתכתב עם היצירה: מספר אותה מחדש במילים, מעניק לה פרשנות או נכתב בהשראתה.
ארדון, משפטנית לשעבר שכיום עוסקת בספרות וביצירה, יוצרת בספר זה, שהוא מעין הכלאה בין ספר שירה לקטלוג אמנותי, דיאלוג בין השירים לבין יצירות האמנות, ומצטרפת בכך למסורת ספרותית רבת־שנים המכונה "אֶקְפְרָסִיס" (ἐκφράσις) - ספרות המתארת יצירות אמנות מוחשיות באמצעות מילים.
הספר הראשון שעלה בדעתי שעושה דבר מה דומה הוא "פסל ומסכה" מאת טוביה ריבנר, שהשנה מלאו 40 שנים לצאתו לאור בהוצאת הקיבוץ המאוחד. ריבנר, ממש כמו ארדון, כתב שירים בהשראת יצירות אמנות ובהתכתבות איתן.
עם זאת, יש שני הבדלים משמעותיים ביותר בין ספרו של ריבנר לספרה של ארדון, התלויים זה בזה. ראשית: ספרו של ריבנר כולל מילים בלבד, ויצירות האמנות נמצאות אך ורק בתודעתם של הקוראים - נבראות מחדש, או עולות בזיכרון. ושנית: ריבנר כתב בעיקר על יצירות מפורסמות ומוכרות של יוצרים כמו דה וינצ'י, רמברנדט, שאגאל, הולביין, ורמיר, ברויגל, חואן מירו, פאול קלה ואחרים. ארדון, לעומתו, כותבת בעקבות יצירות של שישה יוצרים נודעים הרבה פחות, מה שאולי מסביר את הצורך לכלול בגוף הספר גם תמונות
של יצירותיהם.
הספר נפתח בשמונה שירים, היפים יותר בספר, שארדון כותבת בעקבות יצירות של סבה, המוכר ביותר מבין האמנים הנכללים בספר - האמן מרדכי ארדון, זוכה פרס ישראל, שזכה לשם עולמי. למשל, השיר הפותח את הספר, שגם נתן לו את שמו, נכתב בעקבות היצירה "בכחול", המופיעה גם על הכריכה: "מַחֲשָׁבָה / נִצֶּתֶת --- // פִּתְאוֹם, מֵעַל הַכָּחֹל, / רִפְרוּף / הַשְׁרָאָה". השיר המופשט כמו מתאר את הציור המופשט, ובהתכתבות ביניהם - הן היצירה והן השירה מתפענחות טוב יותר.
העובדה שיצירות האמנות נמצאות בספר הופכת אותו מצד אחד לספר מרהיב עין ודיאלוגי, שבורא ישות חדשה, מעין דימוי־שיר. מצד שני, לעיתים דווקא החיבור החזק הזה מחליש חלק מהשירים, ההופכים תלויים לחלוטין ביצירה שעומדת לימינם. כך, למשל, בחטיבה השנייה בספר, הכוללת שירים שנכתבו בעקבות פסלים של חנה אורן, שורדת שואה ולוחמת ילידת הונגריה, שהחלה לעסוק בפיסול בשנות ה־60 לחייה והלכה לעולמה בשנת 2015.
השיר "לאור השמש הארור" נדפס לצד פסל מרהיב של אורן, המתאר את דדלוס ואיקרוס מהמיתולוגיה היוונית: "אֲנִי מְכוֹפֵף אֶת גַּבִּי / לִיהִירוּת נְעוּרֶיךָ // אֲנִי מְכוֹפֵף אֶת גַּבִּי / לְהַחֲזִיר אוֹתְךָ בְּשָׁלוֹם // אֲנִי מְכוֹפֵף אֶת גַּבִּי / וְאַתָּה מַמְרִיא // אֲנִי מְכוֹפֵף אֶת גַּבִּי / וְרוֹאֶה אוֹתְךָ נוֹפֵל. תָּמִיד". לצד תמונת הפסל, שלא נמצאת כרגע מולכם, הקוראים - השיר נפלא, ציורי ווירטואוזי, אך בפני עצמו, בהיעדר ההקשר והייצוג הוויזואלי - הוא מעט דל וסתמי. זאת, להבדיל משיריו של ריבנר, שמחזיקים היטב מעמד בזכות עצמם, גם בהיעדר היצירה.
שאר הספר כולל שירים שנכתבו בעקבות ציורים, פסלים, עבודות גרפיות וקולאז'ים של ג'אן דונלי, מֶמי איש־שלום, מרים אנגלהארדט ומיכל יקור. עבודת האוצרוּת של ארדון עשויה לעילא, והיצירות שבחרה לכתוב אליהן מגוונות להפליא, ומושכות את העין ואת הלב עד כדי כך - שאולי אחדים מהקוראים יתפתו לכתוב אליהן ועליהן בעצמם.
דליה ארדון / פתאום, מעל הכחול; עורך: דורי מנור, הקיבוץ המאוחד, 71 עמ'
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו