בית עגנון שבירושלים, כמו יותר ויותר מוסדות תרבות בישראל, מבקש להגיע לציבורים גדולים יותר באמצעות אירועי תרבות שיוצאים מגבולות הספרות עצמה. כחלק ממגמה זו, ביום ראשון ייפתח בבית עגנון פסטיבל ספרותי בשם "לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב", שיעסוק בקשר בין ספרות לבין פתרון סכסוכים וייערך בשיתוף מכון טרומן לקידום השלום.
בפסטיבל ישתתפו, בין השאר, הסופרת ההודית־אמריקנית ג'ומפה להירי ("פרשן המחלות", "השם הטוב"), הסופרת והמבקרת האמריקנית ויויאן גורניק ("היקשרויות עזות"), הבימאית רנא אבו־פריחה ("אחרייך") ואיש התקשורת רון כחלילי, לצד פרופסורים כמו חביבה פדיה, אריאל הירשפלד ואיימן אגבאריה. חלק מהפסטיבל יועבר בזום.
"הרעיון הוא לראות איך אנשים מתחומים שונים קוראים שירה וספרות. לא רצינו להזמין רק חוקרי ספרות, רצינו לשמוע קריאות של אמנים ואנשי ציבור", מסביר המנהל האמנותי של בית עגנון, אסף אופק. "באחד מהפאנלים, שיעסוק במשורר הפלשתיני־ישראלי טאהא מוחמד עלי, תשתתף גם נועה ירון דיין, דתייה לאומית, שבאמצעותה נבדוק איך מישהי מהצד הימני של המפה קוראת יצירה של משורר פלשתיני. הרעיון הוא שהספרות תיצור גשר בין אנשים ותרבויות".
פאנל נוסף יעסוק בסיפור של עגנון "מאויב לאוהב", שבמרכזו אלגוריה על יריבות מתמדת בין יהודים וערבים. המספר בסיפור רוצה להתיישב בשכונת תלפיות, והרוח מתנכלת לו: הוא בונה אוהל, והרוח הורסת אותו; הוא בונה צריף, והרוח הורסת את הצריף, וכך הלאה. רק כאשר הוא בונה בית עם יסודות עמוקים, הרוח לא מצליחה להרוס אותו והם חיים בשכנות טובה. פרשנים רבים מסיקים כי על היהודים להפגין דבקות בקרקע כתנאי לדו־קיום.
בפאנל על עגנון בחרתם את "מאויב לאוהב". הפרשנות שלה בעייתית בהיבט קידום השלום.
"באמת רון כחלילי קורא את הסיפור כיצירה 'מתנחלת'. אבל, למשל, הבימאית רנא אבו־פריחה קוראת אותו גם בהקשר משבר האקלים - איך המספר בונה בית בטבע, ובתוך כך גם פוגע בו. זו הפעם הראשונה שאנחנו מביאים קוראים ערבים לפרש את עגנון. עד כה במידה מסוימת הציונות הדתית ניכסה אותו אליה".
אין לדעתך ממד של ניכוס גם בכך שאתם מוציאים יצירות מההקשר הפוליטי שבו הן נכתבו?
"יכול להיות שיהיו שם ויכוחים. מבחינתנו, ליצירה ספרותית טובה יש משמעות מעל להקשר הפוליטי שבו היא נכתבת".
זה נשמע כאילו לדעתך קריאה פוליטית מצמצמת את היצירה.
"אני לא חושב שקריאה פוליטית בהכרח מצמצמת. עגנון וטאהא מוחמד עלי הם קלאסיקות ישראליות, ואני רוצה לקרוא אותם קריאה פוליטית עדכנית. אני חילוני לגמרי, ויחד עם זאת מבחינתי עגנון הוא הסופר הכי גדול. גם אם הרבה מהדברים שהוא כתב היו שמרניים, אני מוצא בחיבורים שלו אלמנטים קוויריים: לפעמים הוא מדבר על נשיקה בין גבר לגבר, או שיש לו סיפור על חזנית שרצתה להיות גבר. אנחנו רוצים שכל אחד יקרא את היוצרים האלה בעיניים שלו, בתנאי שזאת קריאה מעמיקה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו