אחרי שהיה שותף פעיל בשתי תוכניות ריאליטי אינטנסיביות, ג'וזי זירה חשב שהוא כבר מכיר את החוקים. אבל אז הגיע "האח הגדול" והוכיח שתמיד אפשר הרבה יותר, מטלטל יותר ועוצמתי יותר.
"מאז 'האח הגדול' אני סובל מהתקפי חרדה. הנשימות שלי מתקצרות, יש לי דופק מהיר, רגליים רועדות, ידיים קרות. זה משהו שלא היה לי קודם. עד אז חשבתי שיש לי רק פחד גבהים, אבל עכשיו יש לי גם פחד קהל. אין לי בעיה להופיע מול כל העולם, אבל אם יש לאנשים גישה אלי, אני נכנס לחרדה", הוא מגלה.
"כשאני עולה לעמדה שלי, כדי.ג'יי, שומר מכניס אותי ושומר מוציא אותי. אנשים ברחבה חושבים שאני בא עם שומר בשביל הפוזה, אבל הוא שם רק מהחרדה שלי. אם כמה אנשים מדברים אלי ברגע אחד אני נלחץ, ואם כמה אנשים יחד באים להצטלם איתי - אני נבהל".
נשמע כאילו עברת טראומה.
"'האח הגדול' הוא לא ריאליטי שבו אתה רץ עם איש תוכן מאחוריך, שפחות או יותר מלווה אותך, ועושה צחוקים עם חבר שלך בנוף של ברזיל. אמנם רוב הזמן לא מרעיבים אותך בבית, אבל מרעיבים אותך במעש, וכשאתה משועמם רוב היום - אתה הופך להיות איש תוכן של עצמך".
ואז מה?
"כשאתה איש תוכן של עצמך, אתה מגיע עמוק לנפש, כי אתה מחפש את עצמך ונכנס פנימה. בשלב מסוים אתה לא יכול לברוח מעצמך. אתה נמצא שם במעבדה, בכל שבוע עושים עליך ניסויים ומשימות. אתה גם מתמודד מול קושי נפשי, כשברקע מסתובבים מולך אנשים שלא בא לך לחיות איתם, לשמוע או לראות אותם.
"גם בהפקה מציפים לך פתאום דברים מהעבר - וזה יכול לחרפן. דוחפים אותך להגיע למצב רוח מסוים, ואתה לא יודע מתי זה ייגמר. הגעתי למצב שלחצתי פעמיים על הבאזר, ללכת הביתה, והאח שכנע אותי להישאר. אמרתי לו, 'שחרר אותי'. כל החפצים שלי היו מוכנים. גם ביום הגמר עצמו רציתי לפרוש".
"הרגשתי שאני שנוא בבית, ובגלל זה גם הרגשתי שאני עושה נזק לעצמי בחוץ. כשיהודה יצחקוב כאילו הודח, במסגרת אחת המשימות, זה כבר היה יותר מדי בשבילי, כי הוא היה האחרון שנשענתי עליו. עברתי דברים מאוד קשים בחיים, אבל התקף חרדה כזה עוד לא היה לי. הייתי גמור נפשית, ומשם התקפי החרדה המשיכו גם בחוץ".
חשבת ללכת לטיפול?
"כל הזמן קבעו לי מפגשים עם ההפקה, והברזתי להם. החלטתי שאני עושה לעצמי רק מה שטוב לי, וחזרתי לעשות מוזיקה. היום אני במצב הרבה יותר טוב".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו