הכשרות מקצועיות יכולות להיות הפתרון המרכזי למשבר התעסוקתי כתוצאה מנגיף הקורונה. מדינת ישראל עומדת כיום על יותר מ-14 אחוזי אבטלה, ואחוזים רבים נוספים של חסרי עבודה שכבר אינם רשומים ככאלו. רבים מהם היו יכולים כיום להיות בסיום תקופת ההכשרה ולפני פתיחת פרק חדש בחיים עם מקצוע שיש בו עתיד.
אך כמו הרבה נושאים בישראל, גם תחום ההכשרות המקצועיות מצא את עצמו מפוקח על ידי כמה משרדי ממשלה, ללא אחידות בקריטריונים, ללא שקיפות לגבי התהליכים ובסופו של דבר העובדים עצמם מתקשים לתכנן את עתידם.
לדוגמה, תחום הבטיחות בענף הבניין מקבל תשומת לב מיוחדת בשנים האחרונות, כתוצאה מעשרות תאונות קטלניות ומיותרות והעלאת הנושא על ידי לסדר היום בשנים האחרונות. אחת הבעיות המרכזיות באכיפת בטיחות העובדים היא ביזור הרגולציה.
גוף ממשלתי אחד אחראי על קורסי הבטיחות שהעובדים צריכים לעבור, גוף ממשלתי אחר אחראי על האכיפה באתרי הבניין, גוף ממשלתי שלישי אחראי על ההכשרות וגוף רביעי מפקח על הכל.
הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבנייה בישראל ניסתה בשנים האחרונות להביא לאחידות ורגולציה ברורה, שתרכז את כל התחום, מתחילתו ועד סופו: משלב ההכשרות, דרך שלב העבודה בפועל, קורסי ריענון לעובדים, פיקוח על הלימודים ועוד. הצלחה ניכרת נרשמה במיזם "בונים ישראלים" שהקרן לעידוד ופיתוח ענף הבנייה הייתה אחראית עליו.
מסמנים וי
פנינו גם למפקח העבודה הראשי במינהל הבטיחות במשרד העבודה, על מנת שיקדם את מתווה ההכשרות בצורה אחידה עם פרמטרים ברורים, בשאיפה להעלות את רף הכניסה לקורסים ולשפר את רמת הבטיחות בקרב הסטודנטים כבר בשלב ההכשרות. אך גם ידיו כבולות. צעדים כאלו צריכה ממשלת ישראל לקחת על עצמה, משלב ההחלטה ועד הביצוע.
תחום הבטיחות הוא רק דוגמה אחת משלל ומגוון המקצועות בבניין. במציאות כיום יש מספר מכללות שמבצעות את ההכשרות, אך אין קריטריונים אחידים והתחושה היא שלא מעט הכשרות נעשות אך ורק כדי לסמן וי ולהמשיך הלאה. אין לי טענות למכללות. הן מיזם עסקי לכל דבר ועניין. מה שלטענתי חסר זו הרגולציה הנכונה.
הכשרת עגרוני צריח זו דוגמה טובה למחדל. ללא ברירה אחרת, נאלצות חברות הבנייה לממן על חשבונן ברוב המקרים חלק מההכשרות והלימודים, מאחר שללא פעולה כזו הן לא יוכלו להעסיק עובדים עם הכשרות רלוונטיות.
מיכון דיגיטלי, למשל, שנכנס לענף הבניין בעשור האחרון, נלמד כיום על ידי חברות הבנייה עצמן, כי אין סטנדרטים אחידים וכל מעסיק בוחר איפה להשקיע בהדרכת העובדים.
אין דרישות סף ברורות ומחמירות, אין בחינות הסמכה, הרגולציה מפוזרת בין יותר מדי גופים ממשלתיים שמעורבים בכל התהליכים ואין גוף מקצועי אחד שמרכז את התחום החשוב הזה.
במידה שהממשלה לא מעוניינת או לא מסוגלת להוציא לפועל פרויקט לאומי חשוב כל כך, אנו נדרוש להכיר בקרן לעידוד ענף הבניין, ונוכיח שהדבר אפשרי.
הכותב הוא מ"מ נשיא הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבנייה בישראל ויו"ר הסתדרות עובדי הבניין והתעשיות הנלוות
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו