אם אין לקוחות, תאכלו חסכונות

שנתיים בתוך המגיפה ששינתה את חיינו נדמה שהציבור הישראלי כבר למד לבד מה צריך לעשות גם בלי שהאנשים מהטלוויזיה צועקים עליו מדי ערב. כן, אנחנו לא עד כדי כך טיפשיים. אנחנו הולכים להתחסן כשמבקשים מאתנו, אנחנו סומכים על אנשי הרפואה כל עוד הם מדברים בהגיון ולא בהיסטריה, לא, אנחנו לא חושבים שאורלי וגיא או כת הסהרורים שטוענת שהחיסונים הורגים אותנו והכל מזימה פאשיסטית, יש איזושהי השפעה על חיינו. הם מיעוט, שמשפיע על מיעוט.

אנחנו יודעים שאם אנחנו לא מרגישים טוב אנחנו נשארים בבית. הילדים שלנו מפספסים מי יודע כמה ימי לימודים וחוגים ומפגשים עם חברים וחלקים רחבים מהילדות שלהם, רק כי אנחנו אזרחים צייתנים ושומרי חוק.

למסעדות אנחנו הפסקנו ללכת בחודש האחרון, על טיסות לחו"ל אין מה לדבר. בתי הקולנוע מתרוקנים לאיטם, במסעדות יש לפתע מקום גם באותו היום ולא שבוע מראש וביטלנו כבר את הכרטיסים להופעות בשבועיים הקרובים. בחגים אנחנו שומרים מרחק מהמבוגרים ומשתדלים למעט באירועים המשפחתיים.

אנחנו חובשים מסיכה גם במעלית בבניין וגם באוויר הפתוח בהתקהלות והאורות הסגורים בבנייני היי־טק מעידים שכולם כבר חזרו לעבוד מהבית. אם זה מריח כמו מרץ 2020, הולך כמו מרץ 2020 ונשמע כמו מרץ 2020, יש סיכוי שאנחנו בדרך למרץ 2020. רק אל תבדקו את חשבון הבנק, אף אחד לא שם לכם שום מענק מיוחד. תסבלו בשקט.

אמש, אביגדור ליברמן דיבר על מצב כלכלי טוב ועל כך שיש כסף לאנשים, במקביל דיבר על כך שאולי במקרים ספציפיים ישמח לעזור. אם המצב הכלכלי כל כך טוב ולמדינה יש כסף, מדוע לא לחלק אותו לאזרחים? כנראה שמבעד לחלונות המשוריינים של רכב השרד קשה לחוש בכבישים הריקים, בילדים המבודדים ובעבודה ששוב הופכת לא יציבה כי מה לעשות, אין לנו חסינות דיפלומטית. רק שלא ישים אותנו על מריצות.