התקציב: מענה לצורכי הממשלה, לא לצורכי הציבור

לו הממשלה הקודמת היתה מחוקקת חוק תקציב ב־2020, הוא כנראה היה דומה לתקציב הזה, שמתבסס יותר על משאלות לב מאשר על המציאות. לכן טוב שהוא לא חוקק בתקופת המשבר. במציאות, הקורונה עדיין לא מאחורינו. בתקציב שעבר בקריאה הראשונה - כן.

האופוזיציה, כמו גם התקשורת, הלינה על כך שהממשלה הקודמת התנהלה ללא תקציב בשנים 2020־2021, אבל האמת היא שהיה תקציב יחסי והיו "קופסאות קורונה", שהותאמו למצב תוך כדי תנועה. נכון שאי־אישור תקציב לא אפשר פיתוח והוצאה לפועל של תוכניות, אבל גם התקציב הזה לא ממש עושה זאת. תקציב המטרו, למשל, הוצא ממנו, למרות שמדובר במיזם הדגל של תשתיות המדינה.

בפאנל שהתקיים ביום חמישי האחרון בוועידת המשפט של לשכת עורכי הדין, אמר עו"ד יהודה רווה בעניין זה כי "זהו הפרויקט הגדול ביותר שקם בישראל, בהיקף של 150 מיליארד שקל. 24 רשויות מקומיות מעורבות בו. כבר 90 שנה מדברים על רכבת תחתית בישראל וזה פרויקט חיוני. אבל המתווה של חוק המטרו, ובעיקר המימון והביצוע שלו, לא יכולים לצאת לפועל בצורה כזו. כמעט כל פרויקט שהמדינה ביצעה בעצמה מעולם לא הסתיים בזמן ובתקציב שהוגדרו מראש. ממשלה לא אמורה לבצע פרויקטים, אלא לקבוע מטרות, להקצות קרקעות, לחוקק חקיקה נחוצה ולתת לסקטור הפרטי לממן ולבצע את הפרויקטים בפיקוח ממשלתי". למרות זאת, האוצר בכלל הוציא את עיקר המיזם מחוק התקציב והעביר רק את חלקו במסגרת חוק ההסדרים.

עו"ד רווה התייחס באותו הפאנל גם לעניין הרפורמה ברגולציה, ואמר כי "בהחלט יש צורך ברשות שתרכז תחתיה את הנושא. עם זאת, השאלה היא אם את המהפכה הגדולה הזו צריך להעביר בחוק ההסדרים, כעוד אחד מתוך עשרות חוקים שמשתנים. אני לא בטוח, ואף חושש שהמהלך כולו יסתיים בהקמתו של עוד גוף ביורוקרטי ללא סמכויות משמעותיות". ואכן, בניגוד להצעת האוצר המקורית, לבסוף המשרד נאלץ להתכופף לנוכח הביקורת של השרים, ולהותיר את הגוף החדש שיוקם במעמד "יועץ". ממש כמו בבדיחות, יוקם גוף חסר סמכויות כדי לטפל בעניין הגופים הרבים מדי, בעלי הסמכויות הסותרות.

כך גם בתחום הרפורמה בהעלאת גיל הפרישה לנשים. הממשלה הגיעה להסדר עם קרנות הפנסיה הוותיקות, והתחייבה להעברת מאות מיליוני שקלים. הרעיון היה שההסדר הזה ישים קץ להתחייבויות הממשלה לקרנות. כדי שהדבר יקרה היו שתי אפשרויות: או שגיל הפרישה לנשים יעלה, או שיקוצצו קצבאות הפנסיה כדי להשיג איזון, מבלי להוציא עוד כסף מקופת המדינה. האוצר בחר נכון - להעלות את גיל הפרישה. אבל ההתנגדויות בקואליציה הביאו אותו להציע מימון של מאות מיליוני שקלים, כדי שייאותו להסכים לרפורמה.

אלא שכאמור, הממשלה לא היתה אמורה להעביר כספים ואיכשהו כספי הציבור שוב מנותבים לעניין, כפי שנעשה בהסדר החפוז של האוצר עם אישור "תוספת הרמטכ"ל".

בסופו של דבר, העובדה שח"כ אביר קארה דן עם האוצר על דרישה לגיטימית - סיוע לעסקים, רגע אחרי שהתקציב אושר בקריאה ראשונה, מצביעה יותר מכל על טיבו. מכיוון שהקורונה לא תמה והתקציב לא ממש התייחס אליה, הרי שהוא אינו משקף את הצרכים של הציבור - אולי את הצרכים של הממשלה.