הציבור ריאלי ולא פסימי

כולם מכירים את מדד המחירים לצרכן, ואולי גם מחשיבים אותו משמעותי יותר מהמדד החדש יחסית בארץ, מדד אמון הצרכנים. הראשון לכאורה אובייקטיבי יותר, אף שהאתגרים במדידתו גדולים עוד יותר מאלה בשני. אלא שמי שעוקב אחר מדד אמון הצרכנים בעשור האחרון לא יכול שלא להתפעל מחוכמת ההמונים.

המדד הזה הוא נייר לקמוס של המצב, והערכים שלו חשובים יותר מהמגמות שהוא מראה. הרי לא צריך את המדד הזה כדי לדעת שהפרעות ברחבי הארץ ומבצע "שומר החומות" פגעו באמון הצרכנים, אבל המדד הזה מראה עד כמה. כך, למשל, אנחנו רואים שהציפיות לשינוי חיובי במצב הכלכלה במדינה ירד ממינוס 12% למינוס 24%. במילים אחרות, הצפי הוא שיהיה קשה פי שניים לשנות את המצב הכלכלי לחיוב כבר השנה, בהשוואה להערכה אחרי שיא הקורונה ולפני המצב הביטחוני.

יש המגדירים את ערך המדד הזה כפסימי, אבל הוא לא - הוא לגמרי ריאלי. פסימיים מגדירים את המצב בכי רע - אי שם בין מינוס 50 למינוס 100, הערך מינוס 24 מצביע על ציפיות נמוכות לשינוי מהיר לטובה, כפי שכל כלכלן בר דעת יעריך כעת.

המדד הזה הוא כלי חשוב לבנק ישראל, מכיוון שהוא מהווה משקל נגד למה שנראה כמו התעוררות אינפלציונית בחודשים האחרונים. מצד אחד, הוא מראה על ערך שלילי (מינוס 22) בכוונה לביצוע רכישות גדולות. מצד שני, מדובר בשיפור (ממינוס 26), למרות ההערכה הכללית של הרעה במצב הכלכלה.