"אשתי אוהבת אותך יותר מאשר היא אוהבת אותי" היא רק אחת ממאות הערות הביניים האוהבות שנזרקות לעברנו בשעה שאני פוסעת ברחובות נתניה עם מרים פיירברג, הלוא היא ראש עיריית נתניה - אישה שאפשר לומר עליה הרבה דברים (בעיקר חיוביים), אבל בשום אופן אי אפשר להתעלם ממנה ומנוכחותה. אפילו בתוכנית הפופולרית "ארץ נהדרת" הבינו את הסטאר קוואליטי של פיירברג והפכו אותה לאחת הדמויות היותר מצחיקות בכיכובו של רועי בר־נתן.
כתבת: יעל לרנר, צילום: משה בן שמחון
הפקה: בת חן הולנדר, עריכה: רן מידן
ואכן לא לחינם היא הפכה לכזאת אושיה. פיירברג (61) מכהנת בתפקיד כבר 14 שנה, והקדנציה הנוכחית היא השלישית שלה. מאז לקחה את נתניה לידיים, העיר עברה מהפך. מעיר קשת־יום שקלטה בתחילת כהונתה של פיירברג כ־60 אלף עולים חדשים, הפכה נתניה לעיר יפה ונחשקת, שמחירי הנדל"ן שבה האמירו, ולאופציה לחופשה ראויה בארץ. נוסף על כך, לא רבים יודעים ששם משפחתה הוא בכלל פיירברג־איכר, שכן בשנת 2004 נישאה לרוני איכר, מנכ"ל העירייה לשעבר, שבו התאהבה כשעבדו יחד בעירייה לאחר גירושיה מבעלה הראשון.
אנחנו מתחילים את הסיור בלשכתה של פיירברג. היא מקבלת אותנו בחיוך, לבושה ז'קט אדום עז, מטופפת על עקבים, למרות גובהה. שמחתי לראות שלשכתה מנוהלת רובה ככולה על ידי נשים, ושתצלומי הוריה, משפחתה ונכדיה תלויים כמעט על כל קיר. בתמונות אני מזהה תמונות של פיירברג עם אריאל שרון, עם שמעון פרס ועם מנהיגים נוספים. בשרון פיירברג נזכרת בגעגוע ומנדבת מייד סיפור שהיא אוהבת במיוחד, על ה"פלירט" שלה ושל אריאל שרון. היא פגשה אותו באירוע, והוא התרשם ממנה ושאל אותה: "אז מה את רוצה בשביל החיוך שלך?" "הבטיחו לנו מעלית לים, ועדיין לא נתנו", היא ענתה. אל תטעו - את המעלית לים היא קיבלה, ועוד איך, ולא רק בגלל החיוך היפה שלה. פיירברג יודעת להשיג את שלה, ואת זה היא למדה בדרך הארוכה שהיא עברה. היא החלה את דרכה כעובדת סוציאלית בעיריית נתניה לפני 40 שנה, לאחר מכן התקדמה לתפקיד ראש מינהל החינוך, הרווחה והבריאות, מה שסייע לה להכיר הרבה מקרים קשים בעיר. כשהתהלכנו ברחבי נתניה, ניגשו אליה מדי פעם בפעם עוברי אורח קשי־יום והודו לה על שהיתה המלאך שלהם ושעזרה להם ולמשפחותיהם לקום ולרכוש מקצוע. מרגש.
הריביירה של ישראל
בנתניה יש חופים יפהפיים, בתי מלון טובים במחירים שפויים והרבה אטרקציות. בכלל, ההרגשה כאן היא כמו בחו"ל, וקשה להחליט מהי השפה השולטת ברחובות: רוסית, צרפתית או אנגלית. פיירברג אומרת "בטוח שעברית היא השפה מספר ארבע, כי הרבה רוסים וצרפתים קנו כאן דירות, כולל דירות יוקרה. יש כאן גם אחוז גבוה של יהודי אתיופיה שאנחנו גאים בהם מאוד. הוצאנו מכאן כישרונות דוגמת רודי ביינסן מ'דה וויס' ומלכת היופי טיטי איינאו, ונוסף על כך, הרבה יהודים אנגלים החלו לרכוש כאן בתים.
"ואכן האוכלוסייה כאן הטרוגנית מאוד מבחינת החיים והתיירות, והודות לגיוון נפתחו כאן הרבה עסקים מעניינים: החל בקונדיטוריות שהן תאווה לעיניים ולחך באדיבות הצרפתים, דרך הגלידריות האיטלקיות הנפלאות וכלה במסעדות הטריפוליטאיות המצוינות שיש כאן".
המקום הראשון שאליו פיירברג מתעקשת לקחת אותנו הוא איצטדיון נתניה החדש, שאני אישית נהנית להביט עליו בכל פעם שאני נוסעת בכביש החוף, בייחוד בלילה, כשהוא מואר בצבעים עזים. מבחינת פיירברג האיצטדיון הוא פאר היצירה, רק חבל שמאז השקתו מכבי נתניה, קבוצת הבית של העיר, לא מצליחה להגיע להישגים, אבל פיירברג אופטימית.
האיצטדיון, אשר נחנך בסוף שנת 2012, נבנה בעלות של כ־240 מיליון שקלים. זהו סכום לא מבוטל ופיירברג מסבירה שכשהיא מחליטה לבנות, היא בונה את הטוב ביותר, כי "אנחנו יותר מדי עניים כדי לבנות בזול". באיצטדיון כמעט 14 אלף מקומות ישיבה ואפשר להרחיבו כך שיכיל 24 אלף מקומות. האיצטדיון משמש כמובן את קבוצת הכדורגל מכבי נתניה כאיצטדיונה הביתי, והוא מחליף את איצטדיון הקופסא המיתולוגי, או בשמו הרשמי איצטדיון שר־טוב, ששימש את הקבוצה עד להקמת האיצטדיון החדש.
מבחינה תיירותית, לפיירברג יש תוכניות גדולות: "הייתי רוצה להקים אי מול החוף. זו פנטזיה, חלום, שאני מאמינה שאפשר להגשים. הבעיה היא משאבים וקושי להביא את כל גופי התכנון לחשוב מחוץ לקופסה. אמרו לי שבעבר בדקו, ושבים התיכון אי אפשר להקים אי, אבל אני לא מאמינה בזה שאי אפשר. אין מושג כזה מבחינתי. מה שאני רוצה לנתניה הוא חלום, שבשלב זה אי אפשר להגשים.
"אני אוהבת לחשוב אחרת. כשאנחנו מדברים על חינוך ורווחה ותרבות ובתי מלון, זה נהדר, אבל החלום שלי הוא משהו שיהפוך את נתניה לייחודית. בתחילת דרכי ערכו פאנל של ראשי ערים מרחבי הארץ ושאלו כל אחד מאיתנו מה אצלנו נמצא בעדיפות ראשונה. כולם ענו 'חינוך ורווחה', ואני עניתי: 'תעשייה, מסחר ותיירות'. צריך אומץ להגיד את מה שאני חושבת באמת, ולא את מה שאנשים אוהבים לשמוע. כשתקפו אותי על העניין הזה אמרתי שאותי לא צריך לשכנע בחשיבות החינוך והרווחה. עשיתי מספיק בתחום הזה, אבל עם כל הכבוד, חינוך ורווחה עולים כסף, הרבה כסף, והתחומים שציינתי, תעשייה, מסחר ותיירות, הם תחומים שמייצרים כסף.
"מגורים ככלל, כולל מגורי היוקרה, הם גירעוניים מבחינת הרשות המקומית, ואם עיר בסדרי קליטה עצומים כמו שיש לנתניה תסתמך רק על מגורים, לא נצליח להתקיים. כאן יש אוכלוסיות חלשות כחזקות, אוכלוסיות שזקוקות לסיוע ולתמיכה, להעשרה מיוחדת בחינוך פורמלי ולא פורמלי, והמשמעות של כל הדברים הללו היא כספית, לכן המלחמה הראשונה שלי היתה להביא לכאן את סלקום, את איקאה, את אלביט. אם אני רואה שחברה מחפשת מקום, אני נפגשת עם הבעלים, ומפעילים לחץ להשפיע עליהם להקים את עסקיהם בעיר.
"מבחינה תיירותית, תיירות היא מנוף כלכלי מדהים, כי יש מדינות שחיות ומתבססות על תיירות כענף כלכלי. מדינת ישראל - מבחינת האתרים, הצבעוניות, ההיסטוריה שלה - היתה צריכה להיות המקום הטוב בעולם לתיירים, אבל בגלל התנודות הביטחוניות שלנו לא הגענו לשם. אנחנו צריכים לשאוף להרבה יותר מ־3 מיליון תיירים בשנה.
"הרעיון שלי הוא לבנות על האי בתי מלון ענקיים, בתי קפה, משהו שיגיעו אליו מכל העולם, שיחובר לנתניה באמצעות גשרים כמו סנטה ברברה וסנטה מוניקה. אבל כאן אסור לעשות דבר. כל הירוקים, הצהובים והכתומים יתחילו להתפקד, מינהל מקרקעי ישראל והמערכת המשפטית יקשו. הדברים הם קשים, ההתנהלות היא קשה וצריך היום להיות אדם אופטימי, עקשן ונחוש כדי להמשיך לכהן בתפקידי ציבור, אחרת מרימים ידיים. הקדנציה השלישית שלי הרבה יותר קשה מהקדנציה הראשונה. אלי ישי אמר פעם שאם מדינת ישראל היתה צריכה לקום היום, היא לא היתה קמה, והוא צדק".
הבזאר הגדול
בלתי אפשרי להתהלך עם פיירברג ברחבי העיר, ובשוק של נתניה בפרט. מרגע שירדנו מהרכב עשרות אנשים החלו להקיף אותנו ולברך, ללחוץ את ידה של פיירברג ולזכות ממנה לברכה. "שלום מרים, מה נשמע?" שואלת אותה ישישה בחיוך, ופיירברג מקדישה לה זמן ושומעת את דבריה. גם כשפונה אל כבוד ראש העיר מישהו בשפה שהיא אינה מבינה, היא מקשיבה בסבלנות. להרבה עוברי אורח חשוב לעצור אותי ולשבח באוזניי את ראש העיר. "מרים היא סמל", אומר לי אחד מעוברי האורח, "היא מנהלת את העניינים כאן טוב יותר מכל הגברים". מרוב שעוצרים אותנו בכל שנייה, לוקח לנו שעה וחצי לעבור מרחק של מאה מטרים. פיירברג פוגשת חבורה של צרפתים ומייד שואלת: "מניפיק נתניה, נכון?" ואחד מהם פותח מייד בבליל של סופרלטיבים עד שאנחנו מאבדות כיוון.
שוק נתניה הוא אחד השווקים המגוונים, השוקקים והמסודרים בארץ. בזמן הסיור הבטתי בהתפעלות בסחורה היפה שנחה לה על הדוכנים: פירות וירקות, מיני מתוקים, דגים טריים ומה לא. לפי מה שבעלי העסקים אומרים, פדיון השוק עלה בארבעים אחוזים בשנתיים האחרונות, הכל נקי כאן, פקחים מסתובבים ואחראים לסדר ולביטחון, וכולם מרוצים.
שימו לב, שווה לשוטט בשוק, להיכנס לכל דוכן ולכל חנות, כי כאן מסתתרות קונדיטוריות צרפתיות מדהימות. אחת מהן היא "מלך הפיתות" של משפחת מלכה בשוק נתניה. אל תטעו בשם, אמנם תמצאו בה הרבה פיתות טריות, אבל גם עולם ומלואו של מאפים, מתוקים ומלוחים, הכל מוגש בניחוח צרפתי נהדר. עובדי הקונדיטוריה ישמחו לתת לכם לטעום מכל מה שרק תביטו עליו. פשוט נפלא.
אחרי הסיבוב בשוק הובילה אותנו פיירברג למסעדה הטריפוליטאית המיתולוגית בשוק - "צ'צ'ו", שם האוכל המצוין מתבשל לו בסבלנות ובאהבה כל הלילה על פתיליות. וכך, מסירי הנירוסטה הענקיים נמזגים להם מיני תבשילים, בצבעים ובטעמים עזים, והאמינו לי, את טעמו המופלא של המפרום לא תשכחו במהרה. וכמובן, חובה לנגב את הרוטב בלחם השחור הנהדר הזה של פעם.
בכלל, פיירברג ביקשה להגיע לשוק כי היא מרגישה שהיא מחוברת אליו במיוחד. "נולדתי בעכו היישר לתוככי השוק. אני זוכרת שתמיד הסתובבתי בסמטאות והוקסמתי מהאנשים ומהאוכל. גם עכשיו, כשאני מגיעה לעכו, מייד רצים אחריי הסוחרים ונותנים לי לטעום מכל הבא ליד, זה תמיד יהיה הבית שלי. בגיל שש וחצי עברתי לנתניה. השוק כאן הוא שוק שהיה קיים עשרות שנים. בעבר לא היה בו סדר, אבל היום נקי ומסודר. יש כאן קסם של מקום: פירות וירקות, דליקטסים, דגים, קונדיטוריות וכל מה שאת מחפשת בשוק".
"השאנז אליזה של נתניה"
אולי אין עדיין אי מול חופי נתניה, אבל אחד הרעיונות שפיירברג יזמה לטובת התושבים ואף הגשימה הוא שאטל עירוני ללא תשלום, שמסייע לאנשים להגיע למרכז העיר בנוחות. נהניתי לראות שתי קשישות חייכניות ועוד אנשים רבים שנעזרו בשירותי המיניבוס העירוני הזה. "את השאטל אין בשום עיר", היא אומרת בגאווה, זה קו שפועל חמישה־שישה חודשים בשנה, עד ספטמבר, ולמעשה תושבים ותיירים יכולים להגיע בעזרתו לאזורי הקניות, לשוק ולחופים בנוחות". אנחנו יורדות במרכז העיר, ומייד ניגש אלינו פקח על סגוויי לבן - חלק מהרפורמה של פיירברג לשמירת הסדר בעיר.
למרכז העיר המשופץ מרים קוראת "השאנז אליזה של נתניה", רושם שמחזקים עשרות הצרפתים שיושבים בבתי הקפה בשדרות הרצל הרחבות. גם כאן יש עסקים מעניינים דוגמת גלידרייה איטלקית אמיתית מדהימה ששמה "טוני אייס", שבה גיליתי מיני טעמים מעניינים שמכינים בעבודת יד. דנה ואלברטו שונק, בעלי
הגלידרייה, החליטו בצעד ציוני להעתיק את מגוריהם מרומא למדרחוב של נתניה והקימו מקום מקסים וטעים. פיירברג לא יכולה להישאר אדישה לגלידת השוקולד כאן ומתענגת כשהיא טועמת גם סורבה לימון נהדר.
היא מעידה על עצמה שהיא מעודדת פתיחת עסקים ייחודיים כאלה בעיר, ולא מפסיקה לדבר גם על החומוס הנהדר שיש כאן ועל הפלאפל - "אני מומחית לנושאי פלאפל, וזה ניכר", היא אומרת ופורצת בצחוק לבבי, "אני אוהבת שיש בעיר הכל מהכל, כל מה שאפשר להעלות על הדעת. כמעט כל המסעדות כאן מגישות אוכל כשר, אבל יש כמה שעובדות גם בשבת, במיוחד עבור התיירים שבאים לכאן".
כצפוי, אנחנו לא מספיקות לצעוד צעד אחד, ומייד מגיעים המוני אדם וילדים להצטלם עם הסלב המקומי. ההתנהלות הופכת למסורבלת, ואני לא יכולה שלא לשאול איך היא מצליחה להסתובב בעיר עם בעלה רוני. "קשה לנו מאוד להסתובב, כי תמיד יעצרו אותנו. אני אספר לך משהו, אפילו כשיצאנו מארוחת החג בפסח ורצינו לטייל קצת בטיילת ליד הים, עצרו אותנו אנשים כדי לדבר איתי. אבל זה המחיר שאני - ואנחנו - מוכנים לשלם עבור העבודה שאני אוהבת. כשאתה איש ציבור אין דבר כזה חיים פרטיים".
חופים שמזכירים את ניס
הגענו למעלית שהעניק אריק שרון לפיירברג עבור החיוך שלה. "זו מעלית ששווה מיליון דולר, כך שבאמת אפשר לומר שהחיוך שלי שווה מיליון דולר", היא אומרת וצוחקת. לרגע אחד פיירברג מתנהגת כילדה קטנה ועומדת כשמאחוריה ומצדדיה החופים היפהפיים של העיר, שהיא אומרת שמזכירים לה את ניס. היא פורשת את ידיה ומחייכת. אין ספק, היא גאה מאוד בעיר שלה, על 12 הקילומטרים של חופיה היפהפיים.
כשפיירברג מספרת לי איך בנתה שביל גישה לחוף עבור הנכים בעלות של מיליון שקלים, אני מתרגשת. זהו שביל עשוי בטון שבו חלק מודולרי שמשתנה בהתאם לגאות ולשפל. נכה בכיסא גלגלים שמגיע לכאן יכול להגיע עד מפלס המים, ואז המציל מעביר אותו לאחד מ־14 הכיסאות המיוחדים שהובאו לכאן מצרפת, כדי שיוכל לרחוץ בים. אני חושבת על תשומת הלב המרשימה שלה לפרטים ועל הרגישות המופלאה שלה, ומנחם לדעת שעיר כמו נתניה נמצאת בידיים כל כך טובות.
בנתניה יש תשע טיילות יפהפיות שמעניקות לה באמת מראה של עיר קיט. כל אחת מהטיילות מעוטרת בפסלים ובמונומנטים אמנותיים. בתי המלון בעיר טובים ומשמשים בהחלט אופציה לחופשה משפחתית במחירים סבירים - מלון רמדה, מלון בלו ביי ומלון איילנד - ואפילו משפחת המלונאים פתאל עסוקים בהקמת מלון נוסף של הרשת בעיר, והם הבטיחו לפיירברג ש"זה יהיה המלון היפה ביותר שהקימו מעולם".
אנחנו פוסעות בטיילת גאודי, המכונה כך בשל יצירות האמנות הצבעוניות המזכירות את יצירותיו של האדריכל והפסל הקטאלני המפורסם. בכלל, למרים חשובים מאוד היופי והאסתטיקה, וכמו בלשכתה, היא מקשטת את העיר בכל הזדמנות שיש לה. אחד מעקרונותיה הוא להאיר את נתניה גם בלילה, כמו ערים אחרות בעולם: "אני לא מוכנה שהעיר תהיה חשוכה ואפלה בלילה, אני רוצה שהיא תאיר, וכמה שיותר בצבעוניות, גם בלילה".
"אני חושבת שנתניה היא עיר שמשלבת הכל מהכל", היא אומרת, "מישור ומצוקים, שמורות הטבע שמורת האירוסים ושמורת פולג, אנשים קשי־יום ותיירים ממדינות אירופיות עשירות. יהונתן גפן כתב פעם שאין לנתניה פלצנות ודאווין, נתניה היא נתניה. גם האנשים האמידים כאן לא מסתובבים עם הראש למעלה. את לא תרגישי אם אדם אמיד או משכיל יותר מאחרים".
אחד התסכולים של פיירברג הוא שאנשים לא מכירים את הדברים היפים שיש בנתניה. "ההרגשה כאן היא כמו לבקר בכמה מדינות, כי יש כאן הכל מהכל. זו עיר תוססת ושוקקת חיים שמתאימה לתיירות פנים וחוץ. אני אומרת לכולם, נתניה יכולה להיות החופשה הבאה שלכם. הפסיקו לחפש חופשות במרחקים, כי יש לנו הכל, בייחוד תחושת ניתוק וחופש שחשים כאן".
אין ספק, אני השתכנעתי. וכשניסיתי לבקש מעובר אורח לאמץ את פיירברג ולעשות אותה ראש עיריית עיר מגוריי - תל אביב - איך לנסח זאת בעדינות, שני הצדדים לא הפגינו התלהבות.
אז מה, את נשארת עם נתניה? אין לך שאיפות פוליטיות? לדעתי יכולת להיות שרה נפלאה, שלא לדבר על יותר.
"אני כל כך אוהבת את העבודה שלי, שאני לא חושבת לעזוב את העיר. להיות שרה כבר הציעו לי בזמנו, אבל סירבתי. אני יכולה להיות נשיאה טובה", היא אומרת בחיוך. "נשיאה זה לא טוב", מגיב עובר האורח, "עם הלב הסוציאלי שלה, היא תיתן חנינה לכל העבריינים", הוא אומר וכולנו צוחקים.
yaell@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו