בואו נדבר רגע על הפרסומת החדשה שפונה אל צופת הטלוויזיה - במקרה הזה, אני - בהזמנה החברית "בואי נדבר על זה", הצעה שתגובתי הראשונה אליה היא כמעט תמיד "בכיף".
כפי שיודעים בני ביתי, יש מעט מאוד מצבים - או שעות ביממה - שבהם אני לא מדברת על משהו. בואי נדבר על פוליטיקה - בשמחה. בואי נדבר על הסרט האחרון של טרנטינו - למה לא. בואי נדבר על הכלכלה הגלובלית - אני אחזור אליכם קצת יותר מאוחר. בואי נדבר על התקופה הקצרה שלך כמוכרת כושלת ב"ערוץ הקניות" - אני אצטרך לעזוב את הארץ.
במקרה של הפרסומת החדשה בטלוויזיה, מצאתי את עצמי מצטערת שלא הקדשתי את חיי לתענית ולטאטוא רצפות במנזר השתקנים. מתברר שהנושא שמציעים לי לדבר עליו הוא בריחת שתן. מתברר, אם להאמין לבחורות שמחייכות מהמסך בעיצומו של יום עבודה אינטנסיבי במשרד, בזמן שתיית קפה עם חברות או בדרכן לשיעור יוגה, שאחרי גיל 40 זה קורה כל הזמן. לעיתים הרבה יותר קרובות מכפי שהעלו אי פעם בדעתן. את הפרט האחרון חולקת עם הצופים בחורה חייכנית שעושה את דרכה באופניים, מזרן מגולגל על גבה, לשיעור יוגה. יפה שמצאה את הזמן לעצור ולקשקש, אבל במקומה הייתי ממהרת לדווש משם על אופניי כדי לחפש שעוונית.
לפני הכל מוכרחים להגיד "כל הכבוד" לנשים היפות והחייכניות בפרסומת. איך אצלי, לעומתן, כל תקלה מינורית או שיבוש הכי קטן בלו"ז מספיקים כדי להעכיר את מצב הרוח. מכונת כביסה מקולקלת או סתם יום שיער גרוע וכבר אני עם הראש באדמה. ואילו הן - שום דבר לא מצליח להוריד להן את החיוך מהפרצוף. זה בכלל לא מובן מאליו לשמור על מורל גבוה כל כך כשאת קורעת את עצמך ביום עבודה במשרד, רצה לפגישה עם חברות, ממשיכה משם על אופניים לשיעור יוגה וכל הזמן הזה מטפטפת כמו מזגן ישן.
שיהיה ברור שאין כאן שום ביקורת מרומזת על השחקניות שעושות בפרסומת את עבודתן על הצד הטוב ביותר. גם אני ניסיתי פעם במשך תקופה מסוימת את מזלי כשחקנית, כך שמי כמוני יכולה להבין לליבן. שנים את מסתובבת סביב הזנב של עצמך, אחרי ששיכללת את יכולותייך הדרמטיות במשך שנים בבית ספר למשחק, מחכה לפריצה הגדולה ובינתיים ממלצרת את עצמך לדעת, סופגת אינספור סירובים ודחיות, מתרוצצת באוטובוס מאודישן לאודישן כשכל הזמן הזה הניסיון הקולנועי הכי משמעותי שהצלחת להשחיל לרזומה הוא תפקיד לא גדול בסרט הבר־מצווה של בן אחותך.
כשהסוכן חסר התועלת שלך מתקשר סוף סוף כדי לבשר לך שזכית בתפקיד בטלוויזיה מתברר שזה בפרסומת לבריחת שתן, לא בדיוק פרויקט מהסוג שזיכה אי פעם מישהו במועמדות לגלובוס הזהב. לפחות כשתעבדי על הדמות יהיה לך קל ליישם את שיטת סטניסלבסקי, שלימד שחקנים לעבוד מבפנים החוצה.
למרבה הצער, שליטה בסוגרים היא לא הנושא היחיד לאחרונה שרוצים לדבר עליו בטלוויזיה. אינספור תופעות גופניות מטרידות ובעיות אינטימיות מחייבות שיחה דחופה. בפעם הקודמת שניסו לגרור אותי לשיחה כזאת נגד רצוני התוודו כמה נשים צעירות ונאות בפרסומת על בעיות עיכול מתמשכות ועל תחושה של נפיחות מתמדת והמליצו על יוגורט פרוביוטי מסוג מסוים שבזכותו, כך אפשר להבין, הן נהנות מיציאות סדירות. עניין שאני מסכימה איתן לגמרי שבכלל לא בושה לדבר עליו... עם רופא המשפחה החירש שלך רגע לפני שאת מוודאת שהוא ישתוק לנצח ושולחת אותו לישון עם הדגים.
ובזה עוד לא הסתיימה הרשימה המרתקת של נושאים לשיחה. בעיות של קשקשים. הזעה מוגברת. ריח רע מהפה. צרות עם עששת. כל אלה הם רק ראשי פרקים לשיחת חולין עליזה. ומי יכול לשכוח את היהלום שבכתר - מוכת הגורל ההיא שהפטרייה שלה חזרה.
והכל בחסות ההזמנה האינטימית "בואו לדבר על זה" שנועדה לתת לצופים הנעים באי נוחות בספה את הרושם שעד עכשיו אמנם נאלצנו כולנו לחיות תחת משא כבד של מבוכה והסתרה, בודדים בעולם עם קלקולינו הגופניים, אבל מכאן והלאה, הודות להתערבותו הברוכה של משרד הפרסום "שטרוזמן־ליפשיץ־גבת", הוסרו מעל האנושות כבלי הבושה וכולנו חופשיים לחלוק זה עם זה הרבה יותר מדי אינפורמציה, ולהגעיל זה את זה בלי הפרעה.
שזו אסטרטגיה קצת משונה, אם שואלים אותי. אין לי שום השכלה פורמלית בתחום הפרסום, אבל ההיגיון אומר שהדרך לליבו של הצרכן היא לייצר אסוציאציה חיובית או הרגשה טובה. איזו סיבה בעולם יש לך לשתף פעולה עם מי שמבטיח לך שבתוך זמן קצר תתחילי לסבול מקמטים, להתענות מגלי חום ולדלוף כמו הכור הגרעיני בפוקושימה.
אולי הרושם שלי מוטעה אבל יש לי תחושה עמומה שהקו הפרסומי המפוקפק הזה מופנה בעיקר כלפי נשים, שאמורות לקנות את טקטיקת ה"בואי נדבר על זה" הזולה הזאת אחרי שצפו במצטבר בקצת יותר מדי פרקים של "סקס והעיר הגדולה" ובנוסף גם ישמחו בדרך כלל להזדהות עם כל עלבון שהעולם יפנה נגדן. הייתי רוצה לראות את הפרסומאי החכמולוג שיעז לפנות לגברים באמצעות מסר דומה:
"בוא נדבר על זה. אתה באמצע החיים, גידלת כרס, אתה מתנשם בכבדות אחרי שלוש מדרגות, הכולסטרול שלך בשמיים והדבר היחיד שעוד מגיב אצלך אוטומטית למגע אקראי הוא האזעקה של המכונית". עכשיו נסו עם הטקסט הזה לשכנע גבר לקנות יוגורט פרוביוטי.
אם בערב עוד נשמר איזה גבול מעורפל, שעות הבוקר בטלוויזיה הן בכלל חלום בלהות של אינפורמציה עודפת. הצופה חני מחדרה מתקשרת לאולפן ומפרטת באריכות את צרותיו של בעלה בפני המומחה למחלות עור. "בהתחלה זה גירד, אחר כך הכחיל ובסוף נשר". במקרים אחרים יופנו אל היועצים באולפן שאלות מהתחום הבין־אישי. "אני שחקנית, אין לי עבודה, אני לא מוצאת אהבה, החברים שלי מתרחקים ממני". מה הפלא. כנראה בכל זאת היית צריכה לסרב להשתתף בפרסומת המפדחת ההיא בטלוויזיה.
shishabat@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו