הפעם זה נגמר בנס: השאלות הקשות בעקבות שיגור הטיל הסורי שהתפוצץ בנגב

הסיבה השנייה היא החשש שמישהו בסוריה יחשוב שיש כאן קונץ־פטנט חדש, ויתחיל לשגר במתכוון טק"א לכיוון דרום. לטילים המתקדמים דוגמת זה שנחת בנגב טווח של מאות קילומטרים; הם אמנם לא מדויקים ולא ניתן לכוון אותם כך שיפגעו במטרה ספציפית, אולם ניתן לשגע באמצעותם את תושבי ישראל, וסטטיסטית גם לגבות מחיר בנפש או ברכוש.

הסיבה השלישית היא הביטחון שאירועים כאלה עשויים לתת לסורים, ולפטרוניהם האיראנים. המאזן בזירה הצפונית נוטה חד־משמעית לטובתה של ישראל: מול אלפי(!) תקיפות מוצלחות שבוצעו בשנים האחרונות, הצליחו הסורים לפגוע רק במקרה אחד במטוס ישראלי, שטייסיו נאלצו לנטוש. האירוע האחרון עלול לגרום לדמשק להאמין שניתן למסד מאזן הרתעה חדש מול ישראל. לכן השמדת הסוללה ששיגרה את הטיל שנחת בארץ (וכמה סוללות נוספות) היא קריטית לא רק כדי לסכל איום מיידי, אלא גם כדי לגבות מחיר ולשמר את מאזן ההרתעה הקיים.

ועדיין, הסורים ימלאו בתוך זמן קצר את המחסנים שלהם בסוללות ובטילים חדשים, באדיבות רוסיה, שממשיכה במשחק הציני שלה בזירה הצפונית. מוסקבה אמנם טוענת שהנשק הזה נועד להגנה עצמית של משטר אסד, אולם בפועל הוא עלול להוביל להסלמה שממנה מזהירים הרוסים עצמם. סוללות הטק"א המתקדמות מאיימות לא רק על מטוסי חיל האוויר, אלא על כל התעופה האזרחית בזירה (כולל זאת שטסה בשמי ישראל ואליה), ושיגור מוטעה עלול להוביל לאסקלציה חמורה.

אזהרות ברוח הזאת הועברו בשנים האחרונות פעמים רבות לרוסיה, אולם נראה כי הממשל במוסקבה מעדיף את הרווח הכספי על פני כל שיקול אחר. ייתכן שרוסיה גם מבקשת לרסן במידת מה את מה שנתפס בעיניה כתוקפנות ישראלית בסוריה, גם כדי לחזק את מעמדה כמגשרת בין הצדדים.

דווקא משום כך ועל רקע האירוע האחרון - וכאשר בד בבד שועטות המעצמות לעבר חידוש הסכם הגרעין עם איראן - חייבת ישראל להציב בפני סוריה עובדות מוגמרות, ולא לאפשר שינוי של כללי המשחק בזירה הצפונית. זה קריטי מכל סיבה אפשרית, גם אם הדבר מחייב דווקא להעצים את הפעילות ההתקפית בתקופה הרגישה הנוכחית.