הזעם הציבורי ניצח

חדר העסקאות הפנימי הוא "הבור" של הבנקים. אמנם החדר הזה משתנה מבנק לבנק, מסניף לסניף, אבל הוא תמיד יהיה הסגור ביותר, אטום לרוב לרחשי כלל הציבור, נעלם מעיני האזרח הקטן - וכל מה שנעשה בו הוא פרטי, סודי. אבל אנחנו חיים בתקופה שבה אי אפשר לאטום הרמטית ולהבטיח ששום דבר לא ייצא ממנו. תמיד יש סדק, שדרכו העסקים שנרקמים בו יכולים להתגלות.

צילום: פז בר, סטילס: מוטי קמחי, ארכיון: מיקי שמידט, ערוץ הכנסת

כך קרה השבוע, כאשר התפוצצה פרשת חובות הענק, שבמסגרתה בנק לאומי שקל לוותר לנוחי דנקנר על חובות של מאות מיליוני שקלים - מה שעורר זעם ציבורי שהכריח את הבנק לחזור בו מהסיכומים.

מנכ"לית הבנק, רקפת רוסק־עמינח, הרגישה בעבר את נחת זרועה של הביקורת הציבורית, אחרי שאמרה כי בניגוד למוסדיים (בתי ההשקעות וחברות הביטוח המנהלים את קרנות הפנסיה וכדומה), בבנקים סוגרים עסקאות בחדרים האלה. כלומר, בלי לדווח. היא צדקה. ככה הבנקאות מתנהלת, מורידה מסך כבד שמפריד בין הציבור, שלו יש הרבה מאוד עניין בקבוצת אי.די.בי, לבין מה שנעשה בפנים.

מה שקרה השבוע הוא חריג. דליפת פרטי הסדר החוב בין החברות הפרטיות של דנקנר לבנק לאומי אינה מעידה על הכלל.

בהחלט יכול להיות שמצעד הטייקונים לחדרי העסקאות הפנימיים, למפגש עם ראשי הבנקים שמעניקים להם יחס מועדף, הסתיים מזמן בהסדרים דומים. על מקרים אלה, לכאורה, פשוט לא שמענו כי ההסדרים לא דלפו, מה שמאפשר לטייקונים להמשיך לישון טוב בלילה. גם לבנק אין סיבה לדאוג: את הבור שישאירו הטייקונים יממנו ריקי כהן מחדרה וחברותיה.

וכך קרה שלשום בערב, כאשר בנק לאומי הודיע כי הוא משהה (לא מבטל) את ההסדר לנוכח הודעת המפקח על הבנקים בבנק ישראל, דודו זקן, כי הוא בודק את הנושא. 

"בנק לאומי", נאמר בהודעה די מתנשאת, "סבור כי המתווה להסדר החוב של חברת גנדן... הוא הפתרון הטוב ביותר... הבנק אינו יכול להציג לציבור את כלל הנתונים והשיקולים... (ולכן) אין הציבור חשוף לתמונה המלאה. לאור הודעת המפקח על הבנקים כי הוא בודק את הנושא, החליט הבנק להשהות את הטיפול במתווה להסדר החוב של החברה, וזאת עד להשלמת הבדיקה".

ראוי לציין כי לחברת גנדן שנשלטת על ידי דנקנר יש בעלי מניות נוספים. יש לה חובות גם לבנק מזרחי־טפחות, בסך הכל קרוב לכחצי מיליארד שקלים. 

תורת ההסדר

ננסה לעשות קצת סדר לגבי אי.די.בי (IDBׂ) - בנק דיסקונט לישראל. החברה היתה בשליטתה של משפחת רקנאטי, שלפני כעשור פינתה את מקומה בעולם העסקים הישראלי, אחרי שיצחק תשובה השתלט לה על חברת דלק. בו בזמן דנקנר השתלט על אי.די.בי באמצעות חברת גנדן, שהיא זרוע הפעילות הפרטית שלו. 

דנקנר לקח מהבנקים הלוואות לרכישת השליטה בקבוצה. בשנים הראשונות הכל פרח. בין 2006 ל־2008 החלו גיוסי הכסף הגדולים של הפירמידה העסקית אי.די.בי, החל באחזקות התחתונות כגון סלקום ומכתשים אגן, דרך חברות הביניים כגון דסק"ש וכור וכלה בחברה המחזיקה במרבית חברות הביניים - אי.די.בי פיתוח. גם אי.די.בי אחזקות, המחזיקה באי.די.בי פיתוח, השתתפה בגיוס.

אלא שב־2008, עם קריסת ענף הנדל"ן הסתבכה אי.די.בי בהשקעות כושלות, שאליהן הצטרפה "מכת כחלון", הנוקאאוט לקרטל הסלולר שפגע בערכה של סלקום. גם האחזקה הרווחית, שופרסל, נפגעה עם בואה של מחאת הקוטג'.

כך נוצר מצב שלאי.די.בי אחזקות לא היו נכסים - למעט אי.די.בי פיתוח, שחולשת על שאר הקבוצה. אי.די.בי אחזקות נאלצה ללכת להסדר חובות ראשון, הצעה רשמית ממארס האחרון - פריסה על פני יותר מעשור של חובות בסכום כולל של כ־2 מיליארד שקלים. הכסף ישולם בערכו הנומינלי (ערך נקוב), 

ובשוק ההון התייחסו לכך כאל תספורת לכל דבר: כשפורסים 2 מיליארד שקלים לאורך חמש שנים או 12 שנים, מובן שלא מדובר באותו סכום.

השבוע למדנו שיש עוד שכבה בעוגה הזו - הלוואות לחברת גנדן. האשראי שניתן מוערך בכחצי מיליארד שקלים, ברובו על ידי בנק לאומי ומיעוטו מבנק מזרחי־טפחות. אלא שהפעם קיימת אפשרות שהציבור כן יגלה מה בדיוק נרקם בעיסקה זו.

לפני כחודשיים הודיעה רשות ניירות ערך (ני"ע) כי בכל מקרה שבו טייקון יערוב להסדר חובות, היא תדרוש ממנו להצהיר מה קורה אצלו בבית.

כיוון שבמקרה של אי.די.בי מתנהל הסדר חובות, אין סיבה שרשות ני"ע לא תדרוש ממנו להגיש דו"ח מלא על ההלוואות ועל ההסדרים הפרטיים שלו. בדרך זו יוכל הציבור להבין מה טיבו של ההסדר. ברשות ני"ע סירבו להגיב ואמרו כי אינם מדברים על פעולות שייתכן שמתבצעות בהווה, כנראה רמז לכך שרעיון הגילוי הנאות אינו מופרך. 

מה צפוי לחשוף גילוי זה? למשל, שגנדן מחזיקה עוד חברה של דנקנר, טומהוק שמה, וגם היא בחובות של מאות מיליונים, כנראה לבנק הפועלים, לבנק דיסקונט ולקרדיט סוויס. בנקאים שמעורים בפרשה אמרו לנו השבוע כי כמעט אין סיכוי שהבנקים המלווים יזכו לראות את הכסף. "אין טעם לנסות לעשות שם הסדר חובות. הכל נמחק מזמן. צריך לקרות נס של ממש כדי שזה ישולם יום אחד", אמר השבוע בכיר באחד הבנקים המוזכרים. 

כעת גובר הצורך בגילוי נאות מבחינת הציבור, שיש לו עניין רב בעתיד קבוצת אי.די.בי. אלא שבינתיים הדיון הציבורי מתבסס על הדלפות אינטרסנטיות מהבנקים. 

סיכון לא מחושב

הפרשה הנוכחית מרתיחה את הציבור. זה מתחיל ביחס המועדף שלו זוכה דנקנר, כמו טייקונים אחרים. לכל ברור שמר כהן מגדרה (בן הדוד של ריקי מחדרה) אינו יכול להיכנס יום אחד לבנק ולהגיד: "פוטרתי, אשתי חלתה, אין לי כסף. בבקשה אל תמכרו לי את הדירה, אלא תמחקו לי 40 אחוזים מהחוב ותפרסו את מה שנותר על פני 20 שנים".

כלומר, הוא יכול לנסות, אבל לא צריך להיות גאון כדי לנחש מה תהיה תגובת הבנק. 

חשוב לדעת: במקרה הספציפי של דנקנר יש לממשלה יכולת מסוימת להתערב, כיוון שלא מכרה את גרעין השליטה בבנק לאומי - היא מחזיקה בשישה אחוזים ממניותיו.

עם זאת איש אינו רוצה לגעת בתפוח האדמה הלוהט הזה. אייל עופר מתנועת "ישראל יקרה לנו" דווקא מקווה שכן, ואף פנה בכתב לשר האוצר יאיר לפיד: "ביכולתך לפעול באופן מיידי, כבעל מניות בבנק לאומי, ולהורות להנהלת הבנק שלא לוותר לאיש מהלווים הגדולים על שקל אחד מהחוב. אם בעל החוב אינו יכול להחזיר את החוב - על הבנק, בשם ציבור המפקידים, לקחת בעלות על נכסי הטייקון ולנהלם לתועלת הציבור". 

עניין מקומם נוסף קשור לבנקאים עצמם. מאז נפרדו מאחזקותיהם בקרנות הנאמנות ובקופות הגמל, הם מספרים שהם המומחים בניהול כספים, בעוד "המוסדיים" הם הילדים הפרועים שלא יודעים לדרוש בטוחות ושיעבודים. והנה הגיע המקרה של דנקנר, ומתברר שגם הבנקאים שוגים. למעשה, הבנק הבינלאומי הוא היחיד שלא הילווה לדנקנר כסף לחברותיו הפרטיות. 

במקרה של בנק לאומי, ההלוואה המקורית ניתנה לדנקנר לפני יותר מעשור. רוסק־עמינח אמנם לא היתה בתפקיד בזמנו, אבל היא כן מיחזרה את ההלוואה המדוברת בתנאים משופרים כמה חודשים לאחר שניתנה. מבדיקתנו, תחת ניהולה של רוסק־עמינח כמנהלת חטיבה של הבנק, ויתר בל"ל לדנקנר על הדיבידנד מהחברות והסתפק בשעבוד מניות אי.די.בי. מדובר בהטבה נדירה.

התחושה הקשה ביותר היא שכספי הציבור מופקרים. בעניין הזה הבנקים משחקים תפקיד קטן לעומת המוסדיים, שאמונים על שמירת כספי הפנסיה. אלו העמידו את ההלוואות לכל החברות בקבוצה של דנקנר, ובהן גם כאלה שלא היתה להן אחזקה ישירה בחברה כגון סלקום או מכתשים אגן - אלא החזיקו חברות (דסק"ש). 

כאן המחוקקים צריכים להתערב, שכן עד כה החקיקה בתחום היתה דלה להכעיס. למשל, הרעיון של סגירת הברז לטייקון שהגיע להסדר חובות, נפל. כיום יש החלטה שצריך למנות נציג של בית המשפט במקרה של הסדר חובות. זו התקדמות, אבל הטלת חובות פשוטים יותר על הגופים המוסדיים, למשל לדרוש בטוחות כשהם מעמידים את כספי הפנסיה כהלוואה - את זה לא קיבלנו בחקיקה. 

לשמע טענה זו, שאל אותי השבוע פעיל מוסדי: "אתה רוצה שהמוסדיים לא ייתנו הלוואות? הרי אם יצטרכו לדרוש בטוחות ושעבודים, החברות ילכו לבנקים". אבל זו הבעיה: החלופה הזולה הזאת שמעמידה את כספי הפנסיה של הציבור כנחותים מהלוואות הבנקים, היא שמסכנת אותם. 

הכישלון של הגופים המוסדיים במקרה של אי.די.בי נעוץ בכך שהם רצו לדחוף כמה שיותר אשראי לדנקנר בשנים שבהן הצליח, בלי להבין את הסיכונים. כיום אין איש באותם מוסדיים נדרש להחזיר את הבונוסים השמנים שגזר באותה תקופה. מי שאמור לעשות זאת הוא המחוקק או הרגולטור (אגף שוק ההון במשרד האוצר).

לאן נושבת הרוח בכנסת? ובכן הח"כים העדיפו להפנות את הזרקור למפקח על הבנקים, דודו זקן. יו"ר העבודה, שלי יחימוביץ', קראה לו ליזום דיון מיוחד בדירקטוריון בנק לאומי, ולהוציא הנחיות בדבר מתן האשראי והוויתור על חובות לבעלי שליטה בפירמידות עסקיות באמצעות חברות פרטיות. 

יחימוביץ' הדגישה כי גם הריכוזיות בתחום ראיית החשבון משפיעה לרעה; לקבוצת אי.די.בי ולבנק לאומי יש אותו רואה חשבון. יו"ר מרצ, ח"כ זהבה גלאון, פנתה אף היא למפקח על הבנקים וקראה לו "לדרוש את התערבות הדירקטוריונים בהחלטה למחוק את חובותיו של דנקנר".

ואולם לא בטוח שלזקן יש מה לעשות בעניין. על הבנקים יש חובה שנקראת "מגבלת לווה בודד". המגבלה הזו אומרת כמה אשראי הם יכולים להעמיד לקבוצה בודדת במשק, כגון אי.די.בי של דנקנר, או לאדם פרטי. גם במקרה של דנקנר, בדומה לטייקונים אחרים, הבנקים עומדים היטב בתקנות. 

וכך אפשר לסכם כי אף שהפעם הזעם הציבורי ניצח את ההסדר מאחורי הדלתות הסגורות, כספו של הציבור במצב קשה. אם יש למישהו תקווה שהמחוקקים יתערבו, בינתיים לא ראינו יוזמות אמיצות.

*   *   *

בתגובה על הכתבה, נמסר מהבנקים המוזכרים כי הם אינם נוהגים להתייחס למידע על לקוחות פרטיים, שכן מוטל עליו חיסיון. באי.די.בי ציינו כי מדובר בחובות פרטיים של בעל השליטה, נוחי דנקנר, שבחר שלא התייחס לעניין. דובר גנדן ביקש להדגיש: "הנתונים שפורסמו בכלי התקשורת לגבי חברות פרטיות שבשליטת דנקנר, אינם נכונים ואינם מדויקים. בפועל היקפי החוב נמוכים משמעותית. על נתונים אלה חלה חובת סודיות ועם זאת אנו מכבדים את השיח התקשורתי והציבורי, ובכללו כל ביקורת עניינית והוגנת. 

"חברת גנדן, שנוחי דנקנר הוא בעל השליטה העיקרי בה, לצד כעשרה שותפים נוספים, מנהלת מגעים עם הבנקים נותני האשראי לגיבוש הסדר חוב, אשר עקרונותיו זהים למאות הסדרים קודמים שנחתמו בסקטור העסקי. המיוחד בהסדר זה הוא שעם התאוששות קבוצת אי.די.בי מהשפל העסקי שאליו נקלעה, תוכל גנדן לפרוע את מלוא התחייבויותיה לבנקים. זוהי השאיפה של כולנו". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו