המלך ג'יימס השני

 

את ג'יימס בלייק, המוסיקאי הבריטי הצעיר האחראי לאלבום השנה שלי ב־2011, גיליתי ממש במקרה, בדרך הישנה והטובה: ברדיו באוטו.

 אני זוכר היטב את ההפתעה: במהלך נסיעת ערב עם גלגלצ באוטו, פתאום נכנס לחלל שלי שיר מוזר, מין קינה נורא עצובה ויפה. "יש גבול לאהבה שלך", שר הזמר שלא הכרתי, בליווי מינימיליסטי שכמעט לא נשמע, וכל כמה שניות המוסיקה נקטעה. בהתחלה לא היה ברור שההפסקות הן חלק מהשיר, וכשהגברתי את הווליום כדי להבין מה קורה, חטפתי מכת בסים בלתי צפויה שהרעידה את הרמקולים ואירגנה מחדש את האיברים הפנימיים. 

"ג'יימס בלייק בלהיט שלו 'Limit to Your Love"', אמר הקריין, וההפתעה התעצמה מזה שהשיר הנורא לא שגרתי הזה נחשב, ולו לרגע קט, ללהיט שראוי להשמיע בשעות הפריים. שמעתי, התפעלתי והמשכתי הלאה.

הפעם השנייה ששמו של בלייק עלה היתה בעת צילום ראיון עם אביתר בנאי לסידרה "האלבומים". דיברנו על מה שהוא שומע היום ומה מרגש אותו. ואביתר אמר: "ג'יימס בלייק". ההפתעה גדלה כאשר השגתי את האלבום הנפלא הזה, וגיליתי את הדמיון בעטיפה בין אלבום הבכורה של אביתר בנאי (1997) ובין זה של בלייק (2011). בעיניי היה בכך משהו מיסטי. 

בוגד, בעיני הטהרנים

ג'יימס בלייק היה אז בסך הכל בן 22 ונחשב לאחד הכוחות הרעננים ומעניינים בדאבסטאפ (מין תת־ז'אנר במוסיקה האלקטרונית, שנותן דגש חזק על אפקטים של בס עמוק ועל מקצבים שבורים), ביו־טיוב תמצאו קטעים שלו עוד מ־2009, כל מיני שטיחים של סאונד קודר ואפל. ב־2010 היה לו להיט בתחום, אי.פי ששמו "CMYK", שבו סימפל את הזמרות השחורות אליה וקליס ואת המפיק טימבלנד.

כל אלה היו בעיניי רק חימום לאלבום הראשון שלו שבו הוא מוסיף על הקטעים האינסטרומנטליים הדי מופשטים מילים ומנגינות, כלומר שירים, נורא יפים ומלאי רגש. בעיני הטהרנים הוא אולי בוגד במורשת הדאבסטאפ "האמיתי", אבל בעיניי הוא עושה משהו חדש ונהדר, מין קינה מודרנית, גוספל פרטי. 

התוספות האלקטרוניות והסאונדים המפתיעים הם רק מעטפת לדבר האמיתי, מוסיפים עניין ותחושה של משהו חדש, וזה לא היה שווה אם מתחת לאפקטים ולמניפולציות שהוא עושה על כלי הנגינה ועל הקול שלו לא היו שירים דוגמת "Unluck", "The Wilhelm Scream", "to Care" ומובן שהשיר שפרץ לו את הדרך, "Limit to Your Love", שהוא בעצם קאבר לשיר של היוצרת הקנדית Feist.

הכל התחיל בג'וני מיצ'ל

שנה אחרי האלבום, שזכה בהצלחה מפתיעה, הוציא בלייק אי.פי חדש ששמו "Enough Thunder" ובו דואט מצמרר עם הזמר והיוצר האמריקני בון איבר, ארבעה שירים מקוריים ועוד קאבר נפלא, הפעם לשיר של ג'וני מיצ'ל, 

"A Case of You" ("הייתי יכולה לשתות ארגז שלם מלא בך ועדיין לעמוד על רגליי"). גירסה צנועה, מינימליסטית, קורעת לב, לזמרת שהשפיעה עליו, כך מתברר, יותר מכל.

"הכל התחיל בג'וני מיצ'ל", הוא אומר ביח"צ האלבום החדש שלו, "היא באה להופעה שלי לפני שנתיים, ואחרי ההופעה נשארה לשוחח. הנושא העיקרי היה איך להישאר אמן נאמן לעצמך בעולם המוסיקה של ימינו". בדרך חזרה לבריטניה, במטוס, בלייק כתב את שיר הנושא של האלבום החדש "Overgrown": "אני לא רוצה להיות כוכב אלא אבן על החוף".

התרגום המילוני לשם האלבום הוא "מגודל יתר על המידה", והכוונה בעיקר לצמחים. נדמה, בלי להכיר אותו אישית, שבלייק התכוון לעצמו ולקריירה שלו. מאמן שוליים הוא הפך בתוך שנה למוסיקאי מוכר, שמוכר מאות אלפי אלבומים ולשותף בהפקות של שמות חמים במוסיקה העכשווית, דוגמת קניה ווסט, ג'יי. זי וריזה ועד בריאן אינו.

בשמיעה ראשונה עשוי האלבום החדש להישמע כשכפול של הקודם. צריך עוד כמה פעמים כדי להבין ש"Overgrown" טוב אפילו מאלבום הבכורה. רק בן 24 וממשיך להיות אחד היוצרים הכי מעניינים במוסיקה הפופולרית של ימינו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו