עבדו של אברהם עושה תנאי עם הקב''ה, מבקש דברים שלא כהוגן, ודווקא מצאנו שיש לנו הרבה ללמוד ממנו, כהוגן.
בפרשת השבוע, פרשת חיי שרה, אנו נמצאים במעבר שבין אברהם אבי האומה ליצחק בנו. פרשתנו מציינת בהתחלה את מותה של שרה ולקראת סוף הפרשה נמצא את פטירתו של אברהם אבינו ומותו של ישמעאל.
במרכז הפרשה, הזרקור מופנה אל דמותו של אליעזר עבד אברהם במשימתו למצוא אישה ראויה ליצחק.
אברהם משביע את אליעזר שימצא אישה ממשפחת אברהם המקורית, זו שעדיין נמצאת בחרן, היכן שאברהם גר לפני הקריאה מן השמיים של ''לך לך''.
אליעזר מגיע לחרן ושם הוא עושה תנאי עם הקב''ה: 'הקרה נא לפני היום… והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך ואשתה, ואמרה שתה וגם גמליך אשקה, אותה הוכחת לעבדך ליצחק'' (בראשית כ''ד, י''ב-י''ד).
במשך שנים רבות ידונו כל גדולי ישראל האם אליעזר עשה נכון או חלילה חטא כאשר עשה תנאי שכזה.
תנאי כזה נחשב ל''ניחוש'' שהוא אסור בתורה (''לא תנחשו'' ויקרא י''ט, כ''ו). אסור לאדם לנחש ולהחליט שאם יקרה דבר מסויים, זה יכריח אותו לעשות מעשה מסויים. לדוגמא אם יעבור חתול שחור, האדם צריך להפסיק את עסקיו כי הוא צפוי להפסד ונזק.
בעייתיות נוספת בתנאי של אליעזר מוזכרת בתלמוד במסכת תענית, שם כתוב שאליעזר ''ביקש שלא כהוגן'' ובכל זאת נענה כהוגן.
נסביר, הרי אליעזר ביקש רק סימן אחד, שהאישה תאמר ''שתה וגם גמליך אשקה'' וזהו. זאת האישה הראויה ליצחק.
''יכול היתה חגרת או סומא?" שואל התלמוד (תענית ד' א'), ''ואילו יצאה אמה (משרתת) אחת והשקתו?" שואל מדרש רבה (בראשית, ס, ג).
כולם תמהים כיצד לא שאל על יופי, לא חשש אם תהיה בעלת מום וכדומה. והכי חשוב - לא ביקש שתהיה דווקא ממשפחתו של אברהם, והרי על זה הוא נשבע!
ישנם תירוצים רבים שמלמדים זכות על אליעזר עבד אברהם, הם מוכיחים שלא עבר על איסור ניחוש ומסבירים מדוע ביקש שלא כהוגן.
אבל אנחנו לא באים לדון את אליעזר (שידוע בצדקותו ונאמנותו לאברהם אבינו), אלא רוצים ללמוד את המניע למעשה שלו.
אליעזר מודד אדם לפי מידותיו. הוא קובע שהראויה ליצחק היא דמות בעלת מידת חסד. זה העיקר וכל השאר יגיע בעקבות זה, כמו שדורשים מהפסוק בתהלים (נ''ז, ג') ''לאל גומר עליי'', אנחנו מתחילים ומבקשים את מה שחשוב לנו והקב''ה משלים את הבקשה שלנו.
אנחנו לא תמיד יודעים את כל מה שאנחנו צריכים ויכולים לבקש, אבל את העיקר, את מה שהכי חשוב לנו לפחות את זה אנחנו צריכים לבקש, ובנוסף לכך להתפלל שכל שאר הדברים הטובים יגיעו.
לכן מדוייק המשפט ''שיתמלאו כל משאלות ליבנו, לטובה''. מדוע נוספה המילה ''לטובה''? לא מספיק לי משאלת הלב שלי? הרי זה הכי טוב שאני יכול לבקש עבור עצמי?...
המילה ''לטובה'' היא בדיוק ההבדל. היא זאת שאומרת שיש מישהו מחוצה לי שרואה את המערכת השלימה, שיודע האם משאלת הלב שלי היא אכן לטובתי או לא.
באותה מילה אחת הוספתי את האמונה בבורא לעולם, אין מקרה ואין ''ניחוש''. קיבלתי את היכולת לבקש משאלת לב ולהתפלל שאם טעיתי, בכל זאת מהשמיים יכוונו אותה שתהיה לי לתועלת ולא להפך חלילה.
וכמו אליעזר גם אנחנו צריכים להסתכל פנימה, לשים את הזרקור על המידות של האדם, החבר, התלמיד שלפנינו. לא על החיצוניות אם היא מושלמת או בעלת מום, לא על זה נשים את הפוקוס.
כשאנחנו באים מתוך הסתכלות כזאת נקייה, בלב נקי ורצון לעשות טוב, המציאות תשיב לנו כהוגן.
ובנימה אופטימית זו נסיים באיחול שיתמלאו כל משאלות ליבנו, לטובה.
הכותב הוא מנהל הפייסבוק של עמותת תימורה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו