נפתחה המכביה השלישית
במעמד יו"ר הכנסת (וממלא מקום נשיא המדינה), יוסף שפרינצק, שרי הממשלה וחברי הכנסת, לצד אישים מכובדים נוספים, נפתחה ב־27 בספטמבר 1950 המכביה השלישית - והראשונה בתולדות מדינת ישראל העצמאית.
עד שעות ספורות לפני טקס הפתיחה עמלו מאות פועלים להשלים את ההכנות באצטדיון הלאומי ברמת גן, שהוקם לאירוח המכביות והושלם בזמן שיא של שישה חודשים בלבד.
היתה זאת "האולימפיאדה היהודית" הראשונה זה 15 שנים, שבמהלכן לא התקיימו מכביות בשל שלל אירועים גיאופוליטיים רבי משקל בשנות ה־30 וה־40: המרד הערבי הגדול בארץ, עליית הנאצים באירופה, מלחמת העולם השנייה ומלחמת העצמאות.
800 ספורטאים מ־20 מדינות הגיעו לארץ להשתתף במשחקי המכביה, ועימם הגיעו עוד כ־2,000 אורחים מחו"ל. בלטו בהיעדרם הספורטאים היהודים ממדינות מזרח אירופה: רובם נרצחו בשואה, ועל אלה שנותרו בחיים אסרו המשטרים הקומוניסטיים לטוס לישראל.
ההיערכות למכביה דרשה מעורבות של רוב משרדי הממשלה: הקונסוליות של ישראל בחו"ל קיבלו הנחיה ממשרד החוץ לזרז את הליך הוצאת אשרות הכניסה לספורטאים; משרד הקיצוב דאג להקצאת מכסות מזון גדולות לספורטאים שהתאכסנו בכפר המכביה המאולתר, שהוקם על שפת ימה של תל אביב; משרד האוצר פטר את המארגנים מתשלומי מס בעבור ציוד ספורט רב שיובא מחו"ל, ועוד.
האירוע החל בשעה 16:00, כשלאצטדיון צעדו חברי המשלחות, ובראשם ותיקי תנועת "המכבי" ומנהיגיה בארץ ובעולם. הם התקבלו בתשואות רמות מצד 45 אלף הצופים הנלהבים, שרק לשליש מהם היה מקום ישיבה, בעוד האחרים התגודדו על גבעות הדשא שסבבו את האצטדיון.
למחרת החלו התחרויות ב־17 ענפי ספורט. הללו נערכו באצטדיון, וכן במתקנים בתל אביב, בירושלים, בחיפה, ברחובות, ברמת גן ובפתח תקווה. משחקי המכביה, שעוררה עניין רב בארץ באותם ימים, נמשכו 11 ימים והסתיימו באופן רשמי ב־8 באוקטובר 1950.
"עגבניות יפות מראה": חזון יישוב הערבה מתגשם
במאי 1950 הוקם ארגון בשם "שירות חלוצי לישראל" (שח"ל), שנועד לשמר את רוח החלוציות וההתנדבות בעם. יותר מ־2,200 מתנדבים הצטרפו לארגון, שקיבל על עצמו, בין השאר, את משימת פיתוח ההתיישבות בערבה בשטח שבין דרום ים המלח בואכה אילת - שבאותם ימים היה מדבר צחיח עם תנאי מחיה קשים, ללא כל נקודת יישוב לאורך 220 ק"מ.
הרעיון היה להקים לאורך הערבה נקודות תצפית חקלאיות, שאוישו בתחילה על ידי מתנדבי שח"ל. בכל תחנת תצפית עסקו החלוצים, בפיקוח משרד החקלאות, בבדיקות קרקע שונות כדי לברר אם האדמה תתאים לעבודה חקלאית. נוסף על כך, בוצעו ניסיונות חקלאיים כדי לקבוע מהם גידולי הפלחה והירקות האפשריים למחיה באזור.
הבורות בנוגע לאפשרויות פיתוח חקלאי בערבה היתה באותם ימים גדולה. ביולי 1950, לדוגמה, פורסמה "תוכנית ייעור הערבה", ונמסר ש"הוכנו 2 מיליון שתילי עצים לנטיעה, וחיילים רבים בעלי הכשרה חקלאית יועברו מיחידותיהם ויצטרפו לשותלי העצים בערבה".
בתחילת אוקטובר 1950 התפרסמה בעיתונות ידיעה מעודדת ראשונה מהערבה, שבה נמסר ש"בחצבה הנביטו הזרעים שנשתלו באביב לא פחות מ־150 עגבניות אדומות ויפות מראה". באותו זמן נמסר גם על טקס זריעת 20 הדונמים הראשונים בעברונה, 15 ק"מ מצפון לאילת, שקיבלו מים להשקיה מקידוח בבאר אורה הסמוכה. "כשהממטרות החלו להשפריץ מים, פרצו החלוצים בריקוד הורה סוער וסיימו את הטקס בשירה מהדהדת של 'התקווה'", כך נמסר בדיווח.
"צאנה צאנה" כובש את העולם
ביוני 1948 הקליטה זמרת בשם שרה יערי את שירם של יחיאל חגיז (מילים) ויששכר מירון (לחן), שנודע בשם "צאנה צאנה". השיר לא זכה להצלחה בארץ, והוא התגלגל באופן מקרי לתקליט בשם "Hagana Songs" (שירי ההגנה), שהופק ב־1948 בניו יורק, במגמה להיענות לביקוש שהתעורר ביהדות ארה"ב לזמר עברי, אחרי הכרזת עצמאות ישראל.
התקליט הגיע לידיו של מלחין יהודי־אמריקני צעיר בשם יוליוס גרוסמן, שנתן ל"צאנה צאנה" מקצב חדש וקצבי יותר. השיר הוקלט מחדש על ידי החזן וזמר האופרה היהודי־אמריקני ריצ'רד טאקר וצורף לתקליט בשם "Israel Songs", שהפיקה באותם ימים חברת התקליטים קולומביה.
זמר העם האמריקני הנודע פיט סיגר, חבר להקת "האורגים" (The Weavers), שמע את השיר ומיהר להקליט עם הלהקה גרסה חדשה ל"צאנה צאנה", שיצאה לאור בתחילת אוקטובר 1950. השיר הוקלט באנגלית וגם בעברית (רצוצה), דבר שלא מנע מהביצוע של "האורגים" להפוך ללהיט היסטרי בארה"ב. השיר כיכב בראש מצעד הפזמונים האמריקני 13 שבועות ברצף - ומשם נפוץ לכל העולם.
"'צאנה צאנה' הפך לאחד השירים העבריים המוכרים ביותר בעולם והוקלט ביותר מ־600 גרסאות", מסביר חוקר הזמר העברי יורם סימן־טוב, "מארה"ב חזר השיר ארצה בתחילת שנות ה־50 והפך גם כאן ללהיט גדול, אם כי רבים חשבו שמדובר ב'צנע צנע', על שם תקופת הצנע בארץ".
אוכלוסיית כפר סבא גדלה
אחרי שאוכלוסיית המושבה כפר סבא הוכפלה מאז קום המדינה (5,500 נפש) ועד ראש השנה 1950 (10,000 נפש), פרסמה המועצה המקומית תוכנית להכפלה נוספת של מספר התושבים בתוך שלוש שנים. יו"ר המועצה, אברהם קרן (קִירכנֶר), הודיע ש"בכוונתנו ליישב 3,000 משפחות חדשות על הקרקעות הנטושות בשטח המזרחי של המושבה ולנטוע 2,000 דונם פרדס, ובכך נשמור על הצביון החקלאי של המושבה". בסופו של דבר, מנתה אוכלוסיית כפר סבא ב־1953 פחות מהמקווה - 15 אלף תושבים בלבד.
אהבת הישראלי לנסיכה
שר החוץ, משה שרת, קיבל ב־28 בספטמבר 1950 טלגרמה (מברק) ממשרד החוץ הבריטי, שממנה התברר שאזרח ישראלי בן 35, בשם היינץ הינריך קטסלן, מטריד את בריטניה בעניין רומנטי מביך. קטסלן, כך התברר, העביר לארמון המלוכה בלונדון הצעת נישואים לנסיכה מרגרט, בתו של המלך ג'ורג' החמישי ואחותה הצעירה של אליזבת השנייה (מלכת אנגליה כיום). כשחיזוריו לא נענו, הוא התייצב מדי יום בקונסוליה הבריטית בישראל, בדרישה לקבל תשובה להצעתו.
בעקבות התלונה הועמד שוטר בכניסה לקונסוליה, שעצר את האזרח המאוהב. קטסלן הבטיח שלא יטריד עוד את הקונסוליה והודיע לשוטר: "כשאתחתן עם הנסיכה מרגרט, אמנה אותך למזכירי האישי".
גניבה בכפר המכביה
מזוודה השייכת לאחד הספורטאים שהגיע למכביה (ראו ידיעה ראשית) והתגורר בכפר המכביה שבמחנה יונה בתל אביב - נגנבה. למחרת נמצאה המזוודה באחת מפינות המחנה, כשכל מצרכי המזון שהיו בה נעלמו, ואילו חפצים אחרים, כולל בעלי ערך, נותרו ללא פגע. מפקד הכפר, רס"ן שבתאי גרינברג, הודיע ש"זאת גניבה שבוצעה על ידי גורם מחוץ למחנה, שכן במחנה עצמו אין מחסור באוכל".
הנעלמים / מנהגים שהיו
קישוטי סוכה בעבודת יד
כיום, כשאפשר לקנות קישוטים לסוכה תוצרת סין בשקלים בודדים, אפשר רק להתגעגע לימים שבהם הסוכה היתה תצוגה של כישרונות ילדי המשפחה. גיליונות נייר צבעוני נרכשו בחנויות למכשירי כתיבה, מארגז כלי התפירה בבית נשלפו מספריים, שגזרו את הגיליונות לרצועות, והללו הפכו, בסיוע עיסה דביקה של קמח ומים, לחוליות בשרשרת צבעונית. הילדים המוכשרים במיוחד היו מכינים מהנייר דימויים שונים לחג, שנתלו בגאווה על דופנות הסוכה, מעשה ידיים להתפאר.
הצרכנייה / פריטים מאז
כרטיסיית נוער
לפני עידן הרב־קו הדיגיטלי היתה זו כרטיסייה לנסיעה באוטובוס, עשויה קרטון, שעלותה שולמה מראש עבור מספר נסיעות מוגדר. הנסיעות התבצעו בקו יחיד, למשל מהבית לבית הספר ובחזרה, או במגוון קווים של אותו קואופרטיב, בתנאי שעלותם זהה. בתחילה נועדה הכרטיסייה לבני נוער בלבד, ועלותה היתה נמוכה יותר מעלות כרטיס נסיעה למבוגר. התלמיד היה מציג את כרטיסייתו לנהג האוטובוס, שהיה מנקב בה ניקוב על כל נסיעה - עד להשלמת כל הניקובים.
מבלים בחול המועד סוכות
במשך שנים כוונו הפעילויות המאורגנות בארץ לשתי תקופות עיקריות: חול המועד סוכות וחול המועד פסח. בתקופות אלה יצאו חניכי תנועות הנוער לטיולים ארוכים, מקומות עבודה ערכו טיולים קבוצתיים ברחבי הארץ, ומועדוני ספורט ותנועות פוליטיות ניצלו את הזמן למפגשים שנתיים. בחלוף השנים הפכו פעילויות חול המועד לפרטיות, והפעילות המאורגנת פסקה כמעט לחלוטין. בצילום: בילויים מייצגים מהעשורים שעברו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו