לאורך הסרט התיעודי על אהוד אולמרט משולבות סצנות שבהן הוא מצולם על מכשיר ריצה ביתי בתוך חדר צר ולבן. מסתכל קדימה, אך רץ במקום. מודע לכך שמצלמים אותו, אבל מקפיד שלא להצליב איתנו מבטים. אם המצלמה היתה מתקרבת לאיש הרץ, וזה היה מסיט את מבטו אלינו, אזי בן-רגע הסרט עליו היה הופך לפרק ב"בית הקלפים", כשאולמרט בתפקיד פרנק אנדרווד - הנשיא המושחת והחלקלק של הסדרה, שמסביר לצופים כי הכל בעצם תעלול פוליטי שנועד להפיל ראש ממשלה מכהן.
וזה לא רחוק מהנרטיב המרכזי שמתדלק את הדוקו "אולמרט: האיש שרצה יותר מדי", שחלקו הראשון שודר שלשום (ראשון) והשני אתמול ב-.HOT8 לאורך הסרט מצטייר לצופים עולם מקביל לזה של "בית הקלפים", שבמרכזו טיפוס חלקלק הנמצא במקום הנכון בזמן הנכון, שמתנגדיו עשו לו את המוות, ואולי הוא לא כזה מושחת כמו שמעלילים עליו.
אין ספק שהסרט בוחר צד, ומקפיד לעשות זאת בערמומיות. הוא עשוי מעולה, עוצמתי ומרגיש קצת כמו סרט מנטפליקס על מדינה זרה ומטורללת. הוא מתבסס על שיחות עם ראש הממשלה לשעבר, שהוקלטו בתקופת מאסרו בכלא מעשיהו, על סרטונים מחדרי החקירות, על קטעי ארכיון וראיונות עם גורמים מעורבים בפרשיותיו השונות. לפי הסרט, עדי המדינה היו מפוקפקים והשופט היה מוטה, בעוד הכישלון בניהול מלחמת לבנון השנייה מוזכר בעקיפין, כמו גם הפופולריות המועטה שזכה לה בציבור ואילצה אותו דאז להתפטר. "האיש שרצה יותר מדי" רוצה עכשיו לשנות את ההיסטוריה, או לפחות לעצב אותה מחדש.
למעשה, הנרטיב של אולמרט כי נפל קורבן לרדיפה פוליטית ולנקמנות אישית, השתלט על היצירה של הבמאית רוני אבולעפיה. אבולעפיה אמנם שולפת כביסה מלוכלכת וחופרת עמוק בשחיתויות, אך לבסוף מעמידה את הרשעתו בספק. היא גם מסמנת את עו"ד אביעד ויסולי, פעיל ימין ופנסיונר עם זמן פנוי, כמי שהפעיל רשת איסוף חומרים מפלילים נגד אולמרט על רקע התקדמות במשא ומתן עם הפלשתינים.
לפיכך, יותר מכל ניסיון לנקות את עצמו, הסרט של אולמרט דווקא משרת את הנמסיס הכי גדול שלו, ואת אותו נרטיב בדיוק שמוביל כעת בנימין נתניהו; הקביעה המוחלטת כי כולם מושחתים - מהפרקליטות ועד היריבים הפוליטיים - ולכן אם התיישבת על כיסא ראש ממשלה, הם יעשו הכל כדי לסלק אותך משם.
"אולמרט: האיש שרצה יותר מדי", 21:00 ,HOT8 טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו