דוד מידן
לשעבר ראש אגף תבל במוסד
מחלוצי הקשר עם איחוד האמירויות. לשעבר מתאם לנושא שבויים ונעדרים, וערך את המו"מ לשחרור גלעד שליט. יו"ר חברת פוראמון הפעילה בתעשיית המים
דוד מידן, הסכם השלום שעליו התבשרנו לאחרונה הוא פרי של פעילות ארוכה ורבת שנים, שמתחילה אי אז בכמה מינויים מאוד משמעותיים של ראשי אגפים במוסד.
"נכון. אריק שרון מינה את מאיר דגן לראשות המוסד בשנת 2002. שרון אמר לדגן שהוא רוצה לשים דגש על שני דברים: לטפח את העולם הערבי ולייצר יכולות חשאיות להתמודד עם איראן. דגן הלך על שני הדברים האלה, והמינויים שלו בהמשך היו בהתאם. לפני המינוי שלי ל'תבל', הייתי באותו אגף עם יוסי כהן, ב'צומת' (האגף להפעלת קציני איסוף ורשת הסוכנים של המוסד ברחבי העולם; ר"פ). שנינו שימשנו ראשי מוקדים. יום לפני המינוי, בסוף 2005, הייתי משוכנע שהוא ייתן לי את צומת וליוסי את תבל. זה היה כמעט ברור. ואז הפתעה - פתאום אני מוניתי לתבל ויוסי לצומת".
איך דגן הסביר לך את זה?
"דגן ייחס חשיבות לזיקה הערביסטית שלי, וראה בה אלמנט מרכזי לקידום האינטרס של הארגון בעולם הערבי. במבחן התוצאה ולאורך השנים כולם הבינו שההחלטה שלו היתה נכונה מאוד".
כראש אגף תבל היו לך עוד כמה דברים על הראש.
"אמנם יש התעסקות עם שירותים חשאיים דוגמת CIA, MI6, וכמובן עם מדינות באפריקה, דרום אמריקה ומזרח אירופה למשל. אבל 60 אחוז מהזמן שלי היה במדינות הערביות. קמתי בבוקר ובזה התעסקתי. הבאתי לשם כך ערביסטים מכל מיני מקומות כדי לחזק את החלק הערביסטי באגף. אני זוכר שבלשכתי היתה מולי טלוויזיה עם אל־ג'זירה ברקע. הייתי רואה את הערוץ בערבית, שם התוכן הרבה יותר מזיק וארסי, בניגוד לגרסה האנגלית של הערוץ שהיתה מתונה יותר.
"קשר חשאי שהתפתח והבשיל להסכם". דובאי // צילום: אי.אף.פי
"בתפקידי הייתי אצל ראש הממשלה כמעט בכל שבוע. כשהתחלנו לעבוד, כל הנושא הזה היה חדש. לא כל מקבלי ההחלטות ידעו דקויות של דברים - מה זה אבו דאבי, דובאי. אני זוכר את עצמי מסביר למקבלי החלטות היכן נמצאים המקומות האלה על המפה, הסברתי לאנשים את ההבדל בין הנסיכויות השונות. שחס וחלילה לא יישמע שאני אומר את זה כביקורת על איש, פשוט בזמנו הכל היה חדש ולא מוכר".
איך החלטתם באילו מדינות להתמקד?
"הגיאוגרפיה עשתה את שלה - אלה מדינות שגובלות באיראן, כך שהמיקוד היה במדינות סוניות שעוטפות את איראן. ממש עברנו מדינה־מדינה, כך עשינו את זה. אחר כך, בהמשך, פתאום יש לך איש קשר במדינה מסוימת, ואתה מבקש ממנו לארגן פגישה ונוסע. תהליך הבנייה דומה מאוד לזירה העסקית. אתה פוגש הרבה אנשים, חלקם הגדול הוא לא רלוונטי, עד שלפעמים יש משהו שגדל ומתפתח".
בתהליך הזה שנת 2005 היא נקודת ציון משמעותית למדי.
"בשנה הזו, סוף 2005 תחילת 2006, היתה לי הזכות לטוס לאיחוד האמירויות. זו היתה הנסיעה של הבכיר הראשון מהמוסד שטס ופגש את המנהיג שלהם. משם התחיל קשר חשאי, כאשר אנשים שלנו כל הזמן על הקו, בשיתופי פעולה שונים ומרשימים, בעצימות גבוהה. זה גרף שהתחיל בשת"פים קטנים, עולה ועולה, עד לשיא שראינו בהסכם האחרון".
חשוב לציין שהיו ביקורים לפני ביקורך ב־2005.
"מדי פעם נרשמו מופעים אקראיים של דמויות שנפגשו שם עם בכירים. אבל חשוב לציין, איחוד האמירויות לא ראו במופעים הספוראדיים הללו דבר משמעותי. גם כי המופעים הללו לא היו חלק מתהליך רציף וגם משום שהם, מבחינתם, רואים את המוסד כגוף הרשמי שאיתו הם מדברים בסיטואציה הלא רשמית הזאת".
אז כראש אגף היו לך שש שנים של עבודה אינטנסיבית בבניית הקשר ותחזוקו.
"נכון. ובחלק השני של חיי, במשך שבע שנים נוספות עד כה, בניתי למעשה תשתית עסקית גדולה מאוד, במה שהיווה את אחד העוגנים של השלום הכלכלי איתם. שלום לא מופיע יום אחד בבוקר, זה תהליך שנבנה לאט־לאט".
אחרי ההסכם יצרו איתך קשר מאיחוד האמירויות?
"השבוע שלח לי שם אחד הבכירים בהנהגה ווטסאפ באנגלית, שבתרגום חופשי אומר 'אתה התחלת את זה, אחי'".
בוא נחזור לפעם הראשונה שלך שם. מה אתה זוכר מהפגישה הראשונה עם מוחמד בן זאיד?
"הפגישה היתה עימו ועם האחים שלו. לרוב נפגשים באחד הארמונות של השליט, בסלון גדול מאוד. יושבים על כורסאות, אווירה נינוחה, עם כיבוד מאוד איכותי ומינימליסטי. השיחות במעמד הזה מאוד מנומסות, מדברים על המצב. אצל הערבים יש נטייה לשיחות סיבוביות, חוזרים על אותו נושא שוב ושוב. הם מאוד מנומסים. להגביר קול נתפס כחוסר נימוס. דיבור עם ידיים בכיסים נתפס כיהירות. והם מאוד אמינים. כשסגרו איתך משהו, אתה סומך על זה. המפגש של הישראלים איתם יהיה מרתק, וצפוי לשנות המון פרדיגמות וסטריאוטיפים.
הסכם בעוד חודש? יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן // צילום: רויטרס
"כשדגן היה מצטרף דיברנו אנגלית, בפגישות שלי דיברנו בעיקר ערבית, וגם קצת אנגלית. השיחה בסלון היא לא המעמד לשיחות רציניות. רק לאחר מכן עוברים לחדר סגור בפורום של שני אנשים מכל צד. שם סוגרים דברים ומתקבלות החלטות. חשוב לומר שבשוטף אתה לא פוגש את השליט, אלא בכירים. מתקיימת שגרה רציפה של פגישות. חלק גדול מהעשייה זה להמציא תכנים ולהביאם לשולחן, לחדש. ככה מחזיקים ובונים קשר".
התרשמת ממוחמד בן זאיד?
"בהחלט. אני חושב שהדבר הגדול שהשליט הצליח לעשות שם זה להפוך את כל העם שלו לשותפים לעושר. האזרחים מעריצים את ההנהגה, יש חיבור מאוד גדול של העם להנהגה וגם להפך. הבריאות היא חינם, וגם החינוך חינם - מגן ועד תואר שלישי באוניברסיטה. הכל. יותר מכך, זוג צעיר שמתחתן שם מקבל קרקע בחינם. אני חושב שהדבר הבולט ביותר לישראלים זו הרמה הגבוהה של האנשים בצד השני. בוגרי האוניברסיטאות הכי טובות שיש עם רמת אנגלית גבוהה ביותר. בווטסאפ, תמונות הפרופיל של חתך מאוד רחב באוכלוסייה הן עם המנהיג. הם מאוד גאים בו".
"הסיפוח טרף את הקלפים"
מה גרם עתה לשינוי שהביא להסכם הנוכחי?
"מוחמד בן זאיד קיבל החלטה שהוא עושה צעד קדימה מול ישראל, וזאת בניגוד למה שהוא אמר במשך שנים רבות. באיחוד נהגו לומר ששלום אינו אפשרי מבחינת האתוס של הערביות, כלומר כל עוד ישראל לא התקדמה עם הפלשתינים. ולפני כשנה נראה היה שיש התקדמות".
ואז הגיע הסיפוח.
"אני חושב שהסיפוח, כמו שאתה אומר, טרף את הקלפים. הכניסו עז, כמו שאומרים, ובשביל להוציא אותה היו מוכנים באיחוד האמירויות למהלך הנוכחי. אגב, התמורות שמוחמד בן זאיד קיבל עדיין לא ברורות, אבל ברור שהסיפוח ירד מהשולחן".
בעניין הזה לכל צד יש את הטרמינולוגיה שלו.
"משתמשים במילה 'השהיה'. בערבית אומרים 'כל אחד והשיר שלו'. אני חושב שעל דבר אחד יש קונצנזוס - אין סיפוח כרגע. בהמשך אנחנו לא יודעים מה יהיה".
מה לגבי אופי ההסכם? שם אומרים נורמליזציה, פה אומרים הסכם שלום. מה זה בעצם?
"אחרי שייחתם, זה הסכם שלום לכל דבר. נורמליזציה היתה כל הזמן, ועכשיו היא מקבלת מסגור רשמי. כך נוצרת דינמיקה של הסדרים, שיבואו עוד מדינות; וזה לא משנה מי תהיה ראשונה ושנייה. סעודיה חשובה - היא גדולה ומרכזית. אני מניח שהיא לא תהיה בין השתיים הראשונות. אני מניח שהראשונות יהיו בחריין, עומאן, לאחר מכן סעודיה ואז כוויית. בין לבין נופתע כנראה מעוד מדינה ערבית".
עם סעודיה אפשרי שיהיה מתווה להסכם תוך ימים?
"מוחמד בן סלמאן הוא לא האדם הכי צפוי. אני בטוח שהמהלך האחרון מתואם איתו ונעשה בהסכמתו. הוא צריך לקבל החלטה על הטיימינג המתאים לו. אבל זה גם יכול לקחת חודש ויהיה הסכם. לא אפול מהכיסא אם זה יקרה. ברגע שהקטר יצא מהתחנה, לא משנה אם זה ייקח שבועיים או שלושה, זה יקרה. אני חושב שזה תרחיש די סביר".
פלשתינים מפגינים נגד הסיפוח // צילום: אי.פי.אי
ההסכם הנוכחי באמת חשוב כמו ההסכם עם ירדן ומצרים? בסה"כ היו לנו יחסי שלום עם האמירויות.
"זה שונה. עם מצרים היו לנו ארבע מלחמות קשות, רבבות הרוגים בשני הצדדים, שבויים רבים, שטחים כבושים, המון דם רע. אז כשמגיע מנהיג מצרי ואומר 'עד כאן', זה דבר עצום. סאדאת ריסק את הפרדיגמה, ובהמשך, בעקבותיו, גם המלך חוסיין קיבל אומץ".
אז ייתכן שהשוני הוא בכך שאיחוד האמירויות היא אחת המדינות העשירות והמתקדמות בעולם. יש לכך משמעות מסוג אחר.
"החשיבות היא בכך שזו מדינה שמאוד תשתלב בכלכלה הישראלית. זו מדינה שמאוד אוהבת טכנולוגיה ויזמות, וישראל מתאימה לה מאוד. התנופה הכלכלית שתגיע מאיחוד האמירויות היא יותר מהתנופה שהגיעה ממצרים, להוציא את הסכם הגז שמשנה את המספרים. בשנים האחרונות חברות ישראליות עסקיות עשו עם איחוד האמירויות עסקים במיליארדים. איחוד האמירויות זו מדינה עם רזרבות כלכליות של כ־2 טריליון דולר. אם יתחילו להשקיע, לקנות - היקפי המסחר יגדלו".
במסגרת שלל הדיווחים צוין כי ההסכם עם איחוד האמירויות עשוי לפגוע בהתחייבותה ההיסטורית של ארה"ב לשמור על יתרונה הצבאי של ישראל באזור. היתרון היחסי של ישראל באזור עלול להיפגע?
"ממש לא. יש כל מיני הסכמים בנושאים ביטחוניים, אבל אני לא רואה את איחוד האמירויות כאויבת".
איראן בדרך למתינות?
בוא נדבר על איראן. מה ההסכם עשוי לעשות למודיעין הישראלי שיש לנו על איראן, ועד כמה זה רלוונטי בימים שבהם דחתה מועצת הביטחון של האו"ם את ההחלטה להאריך את אמברגו הנשק על הרפובליקה האסלאמית?
"בציר הזה השינוי לא יהיה גדול. קיימים אינטרסים משותפים בין שתי המדינות מול האיום המשותף האיראני".
מדובר על כך שנוצר ציר מול הרפובליקה האסלאמית. אכן כך? ומה ההסכם עלול לעשות לאספירציות של איראן גרעינית בטווח של שנים?
"האיראנים יודעים שבין המדינות יש זהות אינטרסים וקשרים חשאיים שהולכים שנים ארוכות. הם לא הופתעו כששמעו על ההסכם, וכמובן שהוא לא חדשות טובות עבורם. האיראנים רואים שהערבים מתחילים לחבור לישראל, שמתחזקת, ופסיכולוגית הם מרגישים מבודדים יותר. ואם נסתכל שנים קדימה, בתרחיש מסוים, כשהמנהיג מתחלף ועולה מישהו פחות קיצוני ממנו, יכול להיווצר מצב שתחול במדינה תפנית למתינות".
אתה רואה אינדיקציות כאלה היום?
"עוד כשהייתי בתפקיד ראיתי שאיראן היא לא זרם אחד מרכזי. בתור אחד שראה הרבה איראנים בחיים, בתוך החברה יש גחלים לוחשות, זרמים רב־כיווניים. צעירים בטהרן משמיעים קולות אחרים. הם אנשים טכנולוגיים, שרוצים להיות מחוברים למערב, וחלקם מעוניינים בחיים פחות דתיים".
העם מעריץ אותו. מוחמד בן זאיד // צילום: אי.אף.פי
עד כמה איחוד האמירויות חוששת מאיראן?
"מבחינת איחוד האמירויות, איראן היא אויב היסטורי גדול. האיראנים רואים את המפרץ פורח, ואומרים 'מה קורה פה?' והמפרציות מוטרדות מכך שהשכן הגדול מעבר למפרץ לוטש עיניים לעברן. לכן הן צריכות צבא חזק וכו'..."
איך הכניסה הישראלית לדובאי תסתדר עם העובדה שיש אזרחים שמגיעים לשם מטהרן? אנחנו שומעים גם על נהירה של צעירים מביירות לדובאי בעקבות האסון בלבנון. זה לא מעמיד את הישראלים בסיכון?
"ממש לא. זו מדינה די בטוחה ומוגנת, עם משטרה חזקה ושירותי ביטחון יעילים. האם יכול להיווצר מצב שבאיזשהו שלב מישהו יעשה משהו כדי לפגוע בהרמוניה? יכול להיות. מצד שני, זו לא טריפולי או ביירות".
"אבו מאזן לקראת הסוף"
מוחמד דחלאן הפלשתיני, מי שהיה מראשי הביטחון המסכל ברצועה ומראשי תנועת פת"ח, הוא כיום היועץ הבכיר של שליט הנסיכויות. האם ההסכם הנוכחי הוא גם במידה מסוימת אות ההכתרה שלו?
"זו שאלה טובה. מבחינת איחוד האמירויות, הם היו שמחים שהוא ישלוט ברשות. גם האמריקנים מעדיפים אותו. אני לא יודע מה הסיכויים שלו בזירה הפלשתינית. הוא איש עזה שעזב בנסיבות לא הכי מחמיאות למנהיג. בגדה אני לא חושב שיש לו אחיזה חזקה. מה שכן אפשר לומר זה שאבו מאזן נראה לקראת הסוף".
גם לישראל יש אינטרס שדחלאן יהיה שם?
"אם אתה שואל אותי, אני חושב שדחלאן יכול לעשות דיל. האם ישראל רוצה דיל עם הפלשתינים, זו שאלה אחרת. על ציר הזמן, הפלשתינים יבינו שיש פה סיפור שאי אפשר להישאר אדישים אליו. בתהליך הנוכחי, בין שהתכוונה ובין שלא - ייתכן שמדינת ישראל תקדם תהליך מול הפלשתינים".
להצעות ולתגובות: Ranp@israelhayom.co.il