זה היה עוד אחד מהשבועות האלו שבהם המציאות לא סתם נושכת אלא לועסת את הבנאדם בעוצמת דחס של רוטוויילר רעב. גודש מידע וגירויים, הפגנות ומשברים קואליציוניים על רקע קורונה ובג"ץ. ואני כבר מותש מתקנוני עמותות בנייה, מכריח את עצמי לחזור לקרב הבוץ הארוך הזה.
כבר כתבתי את זה, כמובן. כתבתי ואמרתי. אז למה אני נדרש לחזור לנקודות האלה שוב ושוב? בשבועות האחרונים כתבתי פה ניתוחים מקיפים על השמאל. הדרך שבה פועל ופעל, והמניעים שלו כפי שהם נראים עתה לכולם. בעקבות זאת פנו אלי אנשים, מהשמאל אבל גם מהימין. שאלו למה אתה נלחם כל כך למען ביבי. הוא ילך וכל הבעיות שאתה מתאר ייפתרו, זה יהיה צעד אצילי מצידו לטובת המדינה ואזרחיה. שאלה עם רציונל.
אני מסכים שנתניהו אינו ראש ממשלה מושלם, רחוק מזה, הוא אנושי, אנושי מדי לפעמים, אז למה אני כל כך עקשן בתמיכה בו?
כי בשמאל קל יותר. נתניהו הוא הבד האדום של המטדור, מדליק אותם מייד למלחמה חסרת מעצורים בעצם נוכחותו הפיזית והנפשית. כמו שאמרנו כבר, זה לא אירוע פוליטי, זה אירוע נפשי שיושב על העורק הראשי. אנחנו חייבים להזכיר לעצמנו, ברגעים שבהם נתניהו מאכזב אותנו, למה אנחנו נלחמים? לי ברור, זהו קרב של להיות או לחדול. קרב שבו חייבים לנצח משום שהוא אינו על נתניהו האיש אלא עלינו ועל עצם החירות להיות מי שאנחנו, לקבוע את גורלנו. נתניהו כסמל הוא אבן הראשה, אם ניכנע, למזוזה אני עבד. אז כן, אני השופר, הדל באלפי מנשה חייב להסביר למה אני זועק.
אני זועק כי יש פה עיוות דמוקרטי עצום. בעזרת הכוח המשפטי הגולמי, פטור מזוטות כמו שוויון בפני החוק ועיקרי ההליך ההוגן, שלטון העם ושלטון החוק נרמסים, לקול מצהלות "דמוקרטיות". אתם יודעים שמדובר באישום תקדימי, בעבירות שנרמסו ועודן נרמסות על ידי פוליטיקאים אחרים. אתם יודעים שב"שוחד" כל כך חשוב, הפרקליטות שכחה להגיש כתב אישום כנגד התאגידים שלכאורה מעורבים בו.
אתם יודעים את עיוותי החקירה שהיו פה, עדי המדינה שנסחטו, הקמפיין המשפטי־תקשורתי. מרחק מזרח ממערב מ"בלב תמים ובנפש חפצה". לא אמת וצדק הם מבקשים אלא ראש שסומן מראש.
קחו לדוגמה את סיפור הנכס של ליאת בן ארי בראש העין. בן ארי אינה פקידה זוטרה, לא ש"ג, היא התובעת הראשית במשפט נתניהו והמשנה לפרקליט המדינה לאכיפה כלכלית - הסמכות הגבוהה ביותר לאכיפה כלכלית במדינת ישראל.
חודש שאני נובר במסמכים שנלקחו מהסיוטים של רואי החשבון, מביא עובדות, לא משהו שאפשר להתחמק ממנו. ומה קורה? תקשורת המיינסטרים בתחילה מתעלמת במכוון, אחר כך עוברת ל"כולה סגרה מרפסת" ואז ל"זניח", וכעת רביב דרוקר וחבריו מספרים לנו ש"כולם עושים את זה" ובעצם מדובר באייב לינקולן של פיצולי הדירה.
בן ארי, חברה בצוות לבחינת דרכים לחיזוק שלטון החוק וטוהר המידות בשלטון המקומי ומי שחתומה על דו"ח מסקנות חמור, תשחרר את כולנו מעול הרגולציה העירונית.
באמת כולם עושים זאת? האם כולם רוכשים בית בהנחה של מאות אלפי שקלים במכרז מהמדינה לאחר התחייבות שהבית ישמש רק למגורים אישיים, ומייד אחרי טופס 4, מפצלים ללא היתר ומשכירים לשוכרים חיצוניים, לא משלמים היטל השבחה ורק כשנתפסים רצים לבקש היתר? כולם?
המפגינים בבלפור צועקים בחדשות על צדק ודמוקרטיה בפאתוס וזעם קדוש, אבל האם מפגיני בלפור מתעניינים במשהו מעבר לשנאת נתניהו וסיסמאות נגדו? השחיתות לא באמת מעניינת אותם. אבל יותר נורא, גם מערכת החוק אינה מזדעזעת מהשחיתות. מילא אם זה היה, אתוס אינקוויזטורי של טהרנות וצדקנות, יחס של חשד לכל אדם באשר הוא אדם, גם לאנשי המערכת עצמה. הזוי, חולה, אבל ישר בדרכו העקומה של היושר הפנאטי. זה לא המקרה. הם תמיד מצופפים שורות. הכוח הרב לא משרת את הצדק, להפך: בישראל, הצדק משרת את צבירת הכוח.
זו ההבחנה שלקח לי הכי הרבה זמן לעכל כי היא הכי קשה וכואבת. בתחילת חקירות נתניהו, הייתי הראשון שזעק על אכיפה בררנית, ומי ישמור על השומרים וכל הג'אז הזה אבל היה לי ברור - זו לא קונספירציה, זו רק קונספציה, הבנה אנושית שגויה של פרקליטים וחוקרי משטרה, רכבת שדוהרת בלי שליטה. כמה זמן בוזבז עד שהבנתי שיש נהגים בקטר, שיש מניע לרדיפה.
תחת גיבוי הממסד המשפטי, אנו דוהרים לעבר היום שבו יותז (מטאפורית) ראשה של הדמוקרטיה בגיליוטינה יעקובינית מפוארת, עת תוחלף באויבתה, הדמוקרטיה המהותית, או במילים אחרות, הקאמבק של האריסטוקרטיה של ישראל הראשונה.
כי זו המטרה האמיתית שלהם, אותו הקרב על ההגמוניה ועל השליטה ביישוב שלא נפסק מעולם, מאז שנות העשרים.
ובווריאציה על פון קלאוזביץ', המשפט הוא רק המשך של הפוליטיקה באמצעים אחרים. לא אכפת להם ממשפט, צדק או ניקיון כפיים. זו רק דרך להשיג עוד כוח, לקבוצת אליטה שמאסה בשיטה הדמוקרטית בעקבות הפסדים חוזרים ונשנים. גדעון לוי, לא שופר כמוני, אמר את זה השבוע. אבישי בן חיים האהוב נתן בהם סימנים. הם אינם רוצים פיוס, הם אינם רוצים החלמה, הם רוצים להשפיל.
אני יודע למה אני נלחם. לא עבור נתניהו, אלא עבור עצמי. כי הצבעתי לנתניהו שוב ושוב ולא אתן לכם לשדוד את קולי. אתם קוראים לעצמכם שומרי סף, אבל אני מכריז על עצמי שומר הסף האמיתי. בעולם שבו הפכתם את הדמוקרטיה לאוליגרכיה, את שלטון החוק לשלטון הפקידים ואת שלטון הרוב לפיקציה מעשית, אני לוחם למען שלטון החוק. למען שיבת האמת לסדר היום.
נכון, בעבר לא התעסקתי בליאת בן ארי, בניגודי עניינים, בעבירות כלכליות ככלי ובעילת הסבירות. לא הכרתי את המערכת המשפטית לעומקה עד שנתניהו לא אוים על ידיה. יש רצון להגן עליו, אדם שלמרות חסרונותיו הרבים, היה ונותר מנהיג גדול.
הרדיפה השיטתית אחר נתניהו עוררה בי וברבים, את הרצון הטהור להבין מה גרם לאדם כמוהו ליפול כך. באופן כמעט דטרמיניסטי, הגילויים שאספנו בדרך הכריחו אותנו לתקוף את הפרקליטות, לא בגלל דפי מסרים אלא בגלל שהם חטאו לתפקידם. אין לנו הרבה משאבים, אין לנו הרבה כוח, אבל יש לנו בעלת ברית אחת חזקה מכל - האמת. האמת עולה כמו לבה בהר געש, מבצבצת בין הסדקים. לא תצליחו לעצור אותה. היא נחושה להתגלות, וסופה להתגלות. Real Facts Matter.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו