באותו אחר הצהריים עמדתי בשטיבל הירושלמי והמתנתי למניין כדי לומר קדיש. כבר היה מניין, רק שכל השאר היו חרדים ומבחינתם היה ברור לגמרי שלא סופרים למניין את הכיפה הסרוגה. כשסיפרתי על כך לקרוב משפחה ירושלמי, הוא הסביר שאין לי סיבה להתלונן: "אותך הם לא סופרים למניין רק כי יש לך כיפה סרוגה, אותי לא סופרים פעמיים - גם כי אני מזרחי".
זו סצינה די נפוצה אצל האנשים שעכשיו מאיימים שיגרמו לקרע. במשך שנים הם התמחו בביטויי שיטנה ולעג וזילזול כלפי כל מי שלא שייך למחנה שלהם. חלקם זרקו ממערכת החינוך בנות ספרדיות, ואת מי שהלכו לכלא בגלל החרם - ליוו לשם בשירה ובריקודים. חילונים היו "אוכלי שפנים" ו"בועלי נידות". רבנים שאינם חובשים כיפה שחורה מעולם לא נקראו "הרב". הדתיים־לאומיים נקראים כבר שנים בעיתונות החרדית "הד"לים" ולאחרונה גם "בית של גויים". נשים נשלחו לאחורי האוטובוסים, ובכמה מקומות נהוג לירוק על מי שאינה מתלבשת בהתאם לכללים שלהם. וזה רק חלק קטן.
ועכשיו הם מאיימים שאם לא יכניסו אותם לממשלה, ייגרם "קרע בלתי ניתן לאיחוי". באמת?
"קבצן מחזר על הפתחים בא לכפר. נכנס לפונדק של ישראל ושאל משהו לאכול.
אמרה לו הפונדקית: 'אין בבית כלום'.
נתמלא הקבצן רוגזה והתחיל פוסע פסיעות גסות מכותל לכותל ומדבר בינו לבין עצמו: 'הואיל וכך, הרי אני מוכרח לעשות מה שהיה אבא עושה'.
ראתה הפונדקית את הקבצן ונפל פחדו עליה. מייד הגישה לו סעודה יפה. לאחר שאכל ושבע אמרה לו: 'שמא תגלה לי מה היה אביך עושה'?
החזיר לה הקבצן: 'אבא, עליו השלום, אף הוא היה קבצן מחזר על הפתחים. ויום שלא נמצא לו דבר לאכול - היה הולך לישון רעב'".
מה באמת מטריד אותם
על הבעיה האמיתית שלהם העסקנים החרדים לא מדברים: במשך שנים הם הסתובבו בתחושה מוטעית, תוצאה של שכנוע עצמי, שרוב הציבור הישראלי רואה בהם את הנציגים האמיתיים של היהדות. רוב מוחלט של הישראלים מעולם לא העלה בדעתו את השטות הזו. אבל העסקנים והעיתונות החרדית שיכנעו את עצמם שככה חושבים הישראלים.
עכשיו הם מגלים לפתע שרק הם האמינו בכך, וזה קשה להם. מדובר, אם כן, במשבר לא פשוט. העסקנים הללו עוברים כעת סידרת חינוך שאותה הרוויחו בעבודה קשה וארוכת שנים.
אז עכשיו, ש"ס, שעל שמה רשומים בקורות החיים של המדינה הסכמי אוסלו, מאיימת שאם לא יכניסו אותה לקואליציה, היא כבר לא תהיה ימין אלא תתמוך בפינוי התנחלויות. וגם ביהדות התורה מוסיפים שבאופוזיציה תסתיים התמיכה שלהם בהתיישבות. בין לבין הם מחזרים במרץ אחר הכיפות הסרוגות, שאותם מעולם לא החשיבו.
יוסטון, יש לנו בעיה: מצד אחד אומרים שצריך את החרדים בקואליציה כדי שיהיה גוש ימני. אבל החרדים מבהירים שהם בימין רק תמורת כסף.
מה שמזכיר אירוע שעליו סיפר אלתר דרויאנוב מנוחתו עדן בכרך השלישי של כתביו:
"מעשה בעני ששכחוהו קרוביו ולא היו נכנסים אצלו אפילו פעם אחת בשנה. לימים נתעשר ומייד נעשו הכל קרוביו והתחילו משכימים ומעריבים לביתו כל יום. ראה שכך, נמלך והעמיד לפניהם על השולחן קופה של ברזל, והוא גופו הפך פניו אל הקיר ושתק. תמהו אורחיו ובעל לשון שבהם אמר לו: 'שמא מן הנימוס היא עמידתך זו? כאילו אי איפשך שאיש מאיתנו ידבר אליך וישאל בשלומך'?
החזיר הוא: 'שמא אלי באתם? לזו שעל השולחן באתם. דברו אליה ושאלו בשלומה'".
משהו
ארגונים של צמחונים הניחו השבוע ראשים של פרות במזרקות בתל אביב. כצמחוני (מגיל 4) אני לא בטוח מי היו הבהמות בסיפור הזה.
מה שמחזיר אותנו בגעגועים לימים המפוארים של הקומוניזם. מנהיגי הדת הזו נהגו לטעון שהמרקסיזם הוא מדע. באותם ימים הגיעה הגברת הראשונה של רומניה, הוד מעלתה אלנה פטרסקו צ'אושסקו, לבקר בבית ספר יסודי בטרנסילבניה וההנהלה אירגנה לה ביקור בכיתה מוצלחת במיוחד.
הגב' צ'אושסקו ניצבה בגאווה בפני התלמידים ושאלה: "אמרו נא לי, האם המרקסיזם הוא מדע"?
אחת התלמידות הניפה את האצבע גבוה במיוחד והגב' צ'אושסקו פנתה אליה: "בבקשה, עני".
התלמידה ענתה: "ודאי שהמרקסיזם לא מדע".
הגב' צ'אושסקו האדימה מזעם: "ומדוע"?
והתלמידה ענתה: "כי מדענים מנסים את הרעיונות שלהם קודם על בעלי חיים".
דמי תיווך
פסח הוא בעיקר החג של הארגונים המסייעים לנזקקים. בהתקרב החג מתחילים הללו לקיים את הטקס המסורתי של מניין מספר העניים. בלי לפקפק לרגע ברצון הטוב שמניע אותם, אם נחבר את מספר הנפשות הנזקקות שהארגונים הללו מסייעים להן לעבור את החג, נגיע ל־25 מיליון.
לפיכך ראוי להיזכר באירוע חשוב בתולדות העם היהודי, אשר יכול ללמד משהו על טיבם של חלק - קטן כמובן - מהארגונים הללו:
"ראה שמעיה בטלן שחג הפסח ממשמש ובא ובידו אין כלום לצורכי החג, נמלך וכתב מכתב לקדוש ברוך הוא: 'אבינו מלכנו, רחם נא ותן לעבדך שמעיה בן־פייבוש הלוי ממון לצורכי הפסח'.
כתב את המכתב חתם עליו בסילסולים 'שמעיה במוהר"ר פייבוש סגל' - וזרקו לשמיים.
עשה הרוח שליחותו והביא את המכתב לידי רוטשילד. קרא רוטשילד את המכתב, שלח אחרי שמעיה וכתב לו: 'שמע האל תפילתך ושלח לך על ידי חמישים זהובים'.
נטל שמעיה את הזהובים והביאם לאשתו.
נסתכלה בו אשתו וראתה, שפניו עצובים. אמרה לו: 'שמעיה, על מה אתה נעצב עכשיו'?
החזיר לה שמעיה: 'מי יודע כמה הותיר רוטשילד בידו שכר־טרחה'!"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו