לא פחות משזהו ספר על חיים ארלוזורוב - זהו ספר על מגדה גבלס, אשתו הידועה לשמצה של שר התעמולה הנאצי, יוזף גבלס, שהרעילה את ששת ילדיהם הקטנים, לפני שהתאבדה עם בעלה בבונקר של היטלר. במכתב הפרידה שכתבה לבנה מנישואים קודמים הסבירה שעשתה זאת כדי "שלא לחיות בעולם ללא היטלר וללא נאציזם, שהוא עולם שלא ראוי לחיות בו". שתי הדמויות האלה, האחת של המנהיג הציוני הכריזמטי והאחרת של "הגברת הראשונה של גרמניה הנאצית", ניהלו, כך על פי הספר שלפנינו, רומן יצרי סוער ואסור, שסיכן את חיי שניהם, ושאחד מהשניים שילם עליו בחייו.
זהו גם ספר על רצח פוליטי; אמנם לא הרצח הפוליטי הראשון בישראל המודרנית - קדם לו רצח דה האן ב־1924, שפתח תהום שלא נסגרה עד היום בין חילונים לחרדים. גם בעקבות רצח ארלוזורוב נפתח פצע שלא נסגר בין תנועת העבודה ההיסטורית (מפא"י) ובין התנועה הז'בוטינסקאית.
לא ייפלא אפוא כי מנחם בגין, שהיה חדור תודעה היסטורית עזה, מינה ב־1982, בעת שכיהן כראש ממשלה, ועדת חקירה לעניין הרצח - 50 שנה לאחר שאירע. ההשפעה האדירה של הרצח השליכה גם על הרצח הפוליטי המודרני ביותר, זה של יצחק רבין; רצח שכקודמיו קרע את החברה הישראלית לגזרים.
ולבסוף, זהו גם ספר על תל אביב. מחבר הספר, טובי נתן, אוהב את העיר הזו, והוא מאיר אותה מזוויות חדשות ורעננות, שרק מי שמגיע מבחוץ יכול. נתן הוא פרופ' לפסיכולוגיה באוניברסיטת פאריס, בעל מעמד בכיר מאוד בתחום, ונחשב ליורשו ולממשיכו העיקרי של ז'ורז' דוורה, אבי תורת האתנו־פסיכיאטריה. הוא נולד בקהיר ב־1948 למשפחה יהודית, והקריירה המגוונת שלו כללה גם שירות כיועץ לענייני תרבות בשגרירות צרפת בישראל במשך חמש שנים, שבהן כיהן גם כראש המכון הצרפתי בתל אביב.
"הספר הוא המנון לתל אביב", אמר נתן בראיון שהעניק ל"ישראל היום" לרגל יריד הספרים הבינלאומי שננעל בירושלים לפני כשבועיים. "העיר הזאת צמחה מכלום, מאפס, מהחולות שעל שפת הים, ותראה איפה היא היום". ויש לו תזה מוצקה בעניין הקמתה של העיר העברית הראשונה: "הישראלים חושבים ש־60 משפחות 'אחוזת בית' בנו אותה; יש תמונה כזאת בלשכתו של ראש העיר, וזהו המיתוס הדמוקרטי של ההקמה.
"אבל האמת היא שתל אביב דומה יותר לכפר אפריקני. כפרים רבים באפריקה בנויים סביב אדם חזק מאוד, שקבור במרכזם. בספר כתבתי משפט 'בני האדם אינם יכולים להיקשר זה לזה אלא על ידי מעשה שאין לכפר עליו'. המת שסביבו בנויה תל אביב הוא ארלוזורוב. הוא היסוד שלה ובזכותו היא קיימת כפי שהיא קיימת היום".
טובי נתן, השאלה מי רצח את ארלוזורוב היא שאלה מהותית מאוד בישראל, והיא ממשיכה להטריד אותנו גם היום. אתה טוען שיש לך תשובה?
"אספר לך סיפור קטן: יצאתי אמש מן המלון לשוטט מעט ברחוב בן יהודה. עצרתי בדוכן פלאפל והתפתחה שיחה ביני לבין המוכר. מהון להון סיפרתי לו שכתבתי ספר. 'איך קוראים לספר?' שאל המוכר. אמרתי לו: 'מי רצח את ארלוזורוב?' המוכר צחק: 'אבל אף אחד לא יודע! וגם לעולם לא יידעו'. אמרתי לו 'אני יודע!'"
עד כמה הספר שלך הוא מסמך היסטורי, ועד כמה רומן בדיוני?
"יש בספר שלוש שכבות; שכבה אחת היא השכבה ההיסטורית, שהיא מדויקת ב־100 אחוזים. תיאור החיים של גבלס, לדוגמה, מבוסס במלואו על היומן שלו, שהוא תעודה היסטורית ידועה; הנישואים הראשונים של מגדה גבלס עם גינתר קוואנדט, התעשיין המולטי מיליונר, מתוארים בנאמנות מירבית;
"כל התאריכים מדויקים, הפעילות של חיים ארלוזורוב, הסכמי ההעברה שהוא השיג עם שלטונות גרמניה, העימות בין הזרמים הפוליטיים ביישוב - הכל מדויק מאוד. כך גם תיאור שלושת הימים האחרונים בחייו של ארלוזורוב, 16-14 ביוני 1933, מדויקים לחלוטין. השכבה השנייה היא השכבה ההיפותטית. יש השערות, גרסאות שונות, מי רצח אותו: הימין, אולי השמאל, או שזה היה ניסיון לפשע שהידרדר לרצח, או שאלה היו הנאצים.
"אני בחרתי בין התיאוריות בהיפותזה האחרונה. התיאוריה הזו נותנת מענה לשאלות מי יזם את הרצח (מגדה) - ומי ביצע אותו (שני ערבים, רוצחים שכירים). יש הרבה מאוד מידע שתומך בתיאוריה הזאת; לדוגמה, הפגישה של ארלוזורוב עם שני הגרמנים יום לפני מותו - התקיימה במציאות; אני רק הרחבתי מעט את הביוגרפיה שלהם, נתתי להם אוויר וגוף, כולל תיאור סופם הטרגי; האמת היא שהם פשוט נעלמו.
"השכבה השלישית היא הרומן הבדיוני. זהו החלק המודרני בסיפור (שבו עיתונאי צרפתי חוקר את תעלומת מותו של איש מוסד לשעבר, שנרצח סמוך למעונו של שגריר צרפת ביפו). אבל גם החלק הזה מבוסס על עובדות: למשל, אחת הגיבורות המרכזיות בחלק הזה, טניה, היא בעצם בת דמותה של סוזן קלאטן (51), שנחשבת היום לאישה העשירה בגרמניה, והיא נכדתו של גינתר קוואנדט, בעלה הראשון של מגדה. סוזן היא בעלת מניות דומיננטית בענקית הרכב BMW, והיתה מעורבת בשערורייה איומה, שבה נחשף כי החברה השתמשה בעובדי כפייה יהודים במלחמה".
מפלצת גדולה מהחיים
לשאלה הגדולה מכולן, אם היה רומן בין מגדה גבלס לארלוזורוב, פרופ' נתן עונה כך: "אני בחרתי באופציה הזאת לספר, וביססתי אותו עליה. מגדה היתה חברה של אחותו של חיים, ליזה, ומבאי ביתם. הם נפגשו כמתבגרים והתאהבו. ביומן של אמה של מגדה אף כתוב שהיא רצתה להתגייר ולנסוע איתו לפלשתינה. אחר כך החלה מגדה לנהל מערכת יחסים עם מישהו אחר, וכל השקפת עולמה השתנתה".
איזה טיפוס היא היתה?
"מצד אחד יש לי הערכה גדולה אליה. היא היתה ילדה ענייה לאם חד־הורית, שהקריירה שלה היתה אמורה להביא אותה לכל היותר למלצרות. אבל היא הפכה לגברת הראשונה של גרמניה! זה מדהים. היא היתה אישה מודרנית, שהקדימה את זמנה; אישה שקבעה את גורלה במו ידיה.
"מצד אחר היא היתה מפלצת. היא, כידוע, הרעילה את ששת ילדיה הקטנים לפני שהתאבדה; היא שלחה את אביה המאמץ היהודי, שאת שמו נשאה בצעירותה, מקס פרידלנדר, למחנות ולא רק שסירבה לסייע לו, אלא אף הלשינה לגסטאפו על מקום הימצאו. כך שהרגשות כלפיה מעורבים, אבל אין ספק - היא דמות גדולה מהחיים".
וארלוזורוב?
"הוא היה ענק! המנהיג הציוני החשוב ביותר באותה תקופה. והוא אפילו לא ידע עד כמה הוא גדול. כראש המחלקה המדינית של הסוכנות הוא הביא את הכסף כדי לבנות את המדינה, ואיפשר את בנייתה של תל אביב. המו"מ שלו עם הנאצים, שבסיומו של דבר הוליד את הסכמי ההעברה - הציל את חייהם של 50 אלף מיהודי גרמניה והחזיק מעמד עד שנת 1938! זה מפעל עצום.
"ולבסוף - הרצח שלו קבע את דמותה הפוליטית של המדינה - בגללו היישוב נטה שמאלה, ונשאר שם עד שנת 1977. כך שגם בחייו וגם במותו הוא היה אישיות יחידה במינה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו