אין עוד מקום כמו בית כלא, שיכול למלא מצע שלם של תרחישי אימה על התפשטות של נגיף אלים. מעבר לתחלואה, שתופץ במהירות שיא, אירועי קיצון יכולים לכלול מרד אסירים, הצתה של תאים, פגיעה בסוהרים, פשיטה של אסירים על מרפאות הכלא, בריחה של עבריינים נגועים והמון קורבנות בנפש.
בשירות בתי הסוהר החלו להיערך לתרחישים האלה כבר בחודש ינואר. לאחרונה גם התקבלה החלטה להסב אחד מ־29 בתי הכלא בארץ למתקן בידוד ואשפוז עבור אסירים שיחלו בקורונה. המקום שנבחר הוא בית הסוהר סהרונים שבנגב, שבו שהו עד לפני כשבועיים כ־200 מסתננים ושוהים בלתי חוקיים מהגדה.
"הבחירה בסהרונים היתה בזכות הבידוד שלו, ומשום שהמחיר הארגוני הוא הנמוך ביותר", מסביר ראש חטיבת הביטחון בשב"ס, תת־גונדר מנדו פייסל, "אמנם הנסיעה לשם ארוכה, אבל האלטרנטיבה היא פינוי של בית כלא מאלפי יושביו והעברתם למתקן אחר בלי לפגוע בתנאי המחיה שלהם - וזה הרבה יותר מורכב.
"סהרונים יוכל לאכלס עד 340 אסירים חולים, ולא יחסר להם דבר - החל משיחות וידאו מול בית המשפט ועורכי הדין, ועד בדיקות יומיומיות וטיפולים רפואיים בסיסיים. למרות שעדיין אין לנו אף חולה מקרב האסירים, ונקווה שגם לא יהיה, נפתח בקרוב עוד שני מתקנים לחולים, אחד במרכז ואחד בצפון, ושניהם יכילו יחד עוד 400 מיטות לפחות".
מה יקרה עם אסירים במצב בינוני או קשה, שיהיה צריך להעביר לבית חולים?
"זה אחד האתגרים הגדולים שלנו כרגע. בשבוע שעבר עשינו סיור במחלקת הקורונה של בית חולים השרון בפתח תקווה, קיימנו שיחות ועידה עם מומחים ממשרד הבריאות והתחלנו לבנות תיקי שטח על מרכזים רפואיים נוספים בארץ כדי למפות את כל מחלקות הקורונה בישראל, מיקומן, דרכי גישה, מספר מדרגות, כמות חלונות ונקודות תורפה.
"ביקשנו ממשרד הבריאות כי אסיר מתפקד שאינו מונשם יקבל חדר נפרד, כדי שלא יהיה כל מגע בינו לבין אזרחים. בחדר שלו נתקין מצלמות 'אח גדול' משלנו, וסוהר יישב בחדר בקרה צדדי, יְתקשר משם עם האסיר ויעקוב אחר תנועותיו. אסיר מסוכן יהיה כבול למיטה בידיו וברגליו. אין ספק שאלה תנאים קשים ליישום בבתי חולים, אבל נבחר את בית החולים שהכי מתאים לנו".
יכול לקרות, למשל, שעבריין מין יאושפז במחלקת קורונה שבה שוהות נשים?
"זה לא יקרה, חד־משמעית. חשוב לנו שיהיה מקסימום ביטחון למאושפזים".
"הבחירה בסהרונים היתה בזכות הבידוד שלו, ומשום שהמחיר הארגוני הוא הנמוך ביותר", מסביר ראש חטיבת הביטחון בשב"ס, תת־גונדר מנדו פייסל, "אמנם הנסיעה לשם ארוכה, אבל האלטרנטיבה היא פינוי של בית כלא מאלפי יושביו והעברתם למתקן אחר בלי לפגוע בתנאי המחיה שלהם - וזה הרבה יותר מורכב.
"סהרונים יוכל לאכלס עד 340 אסירים חולים, ולא יחסר להם דבר - החל משיחות וידאו מול בית המשפט ועורכי הדין, ועד בדיקות יומיומיות וטיפולים רפואיים בסיסיים. למרות שעדיין אין לנו אף חולה מקרב האסירים, ונקווה שגם לא יהיה, נפתח בקרוב עוד שני מתקנים לחולים, אחד במרכז ואחד בצפון, ושניהם יכילו יחד עוד 400 מיטות לפחות".
מה יקרה עם אסירים במצב בינוני או קשה, שיהיה צריך להעביר לבית חולים?
"זה אחד האתגרים הגדולים שלנו כרגע. בשבוע שעבר עשינו סיור במחלקת הקורונה של בית חולים השרון בפתח תקווה, קיימנו שיחות ועידה עם מומחים ממשרד הבריאות והתחלנו לבנות תיקי שטח על מרכזים רפואיים נוספים בארץ כדי למפות את כל מחלקות הקורונה בישראל, מיקומן, דרכי גישה, מספר מדרגות, כמות חלונות ונקודות תורפה.
"ביקשנו ממשרד הבריאות כי אסיר מתפקד שאינו מונשם יקבל חדר נפרד, כדי שלא יהיה כל מגע בינו לבין אזרחים. בחדר שלו נתקין מצלמות 'אח גדול' משלנו, וסוהר יישב בחדר בקרה צדדי, יְתקשר משם עם האסיר ויעקוב אחר תנועותיו. אסיר מסוכן יהיה כבול למיטה בידיו וברגליו. אין ספק שאלה תנאים קשים ליישום בבתי חולים, אבל נבחר את בית החולים שהכי מתאים לנו".
יכול לקרות, למשל, שעבריין מין יאושפז במחלקת קורונה שבה שוהות נשים?
"זה לא יקרה, חד־משמעית. חשוב לנו שיהיה מקסימום ביטחון למאושפזים".
כלא סהרונים שוכן בחולות חלוצה, מדרום־מזרח לרצועת עזה. הנוף המלנכולי מסביב נותן תחושה שסוף העולם קרוב: אובך כבד עוטף את האדמה הצהובה, וריח חריף מהרפתות ביישובים הסמוכים מציף את האף.
את פנינו מקבלים שני סוהרים במסיכות ובכפפות. הם בודקים חום לכל אחד ומבקשים לחתום על הצהרת בריאות. עם הכניסה למתחם הכלא משתנה התמונה המונוכרומטית. צמיגי מכוניות ישנים, צבועים בכחול ובאדום, תלויים בסדר מופתי ומשמשים עציצים, ומהם משתלשלים אל הקרקע פרחים ורודים. משרדי הסגל בוהקים בלובנם, וברחבה המרכזית דשא מלאכותי ירוק. פרגולת עץ ענקית עם שולחנות וספסלים משווה למקום אווירה כפרית.
שני כבאים בחליפות הגנה אפורות עוזבים את המקום במהירות, לאחר שסיימו לחטא את השטחים הפתוחים ואת המשרדים. הם יחזרו שוב כדי לחטא את תאי האסירים, לאחר שהעבודות במתחם יושלמו סופית בימים הקרובים.
68 התאים, שנמצאים בתוך ארבעה אגפים המיועדים לקליטת אסירים חולים, נקראים "שטח אדום". מולם, מעבר לכביש הרחב, ממוקמים משרדי הסגל. מרחוק נראים כמה אסירים לפני שחרור, שדואגים לניקיון ולתחזוקה.
השביל הפנימי לאגפים ארוך ומתפתל. מסביב גדרות ברזל גבוהות, ומעליהן תיל דוקרני. דלת חשמלית גדולה נפתחת, ואנחנו בתוך אגף 13. מימין חדר היערכות קטן, שבו ארון עם חליפות מגן. משמאל חדר בקרה ("יומן", בעגה של שב"ס), ובו ארבעה מסכים גדולים ומערכת תקשורת, שמאפשרת יצירת קשר עם האסירים. חלונות החדר הגדולים משקיפים אל הרחבה המרכזית של האגף, שהיא אזור ההתאווררות של האסירים ומעליה פרוסה רשת ולא גג.
"המטרה היא לצמצם למינימום את המגע עם האסירים החולים ולהיעזר בטכנולוגיה", אומר רב־ כלאי נדב פחימה, קצין אג"ם של הכלא, ומוביל אותנו לחדר בעל קירות שקופים, ליד חדר הבקרה. על מדף מונחים סבון חיטוי וטלפון שיאפשר תקשורת עם האסירים. הסוהרים בחדר יהיו ממוגנים בכפפות ובמסיכות, ואם ייאלצו להיכנס לרחבה, ילבשו סרבלים, כיסוי ראש, ערדליים, כפפות כפולות, מסיכה ומשקף מגן.
"האסירים ימדדו לעצמם את החום, ואנחנו ניכנס אליהם רק אם מצבו של אחד מהם יידרדר. במרכז הרחבה יוצב שולחן מקובע לרצפה, שעליו ישימו סוהרים את הארוחות של האסירים בחמגשיות חד־פעמיות, ורק אז יורשו האסירים לצאת מהתאים".
קצינת ניהול אסירים של הכלא, רב־כלאי אורנה בן טל, פותחת לנו את הדלתות של שני חדרים נוספים. אחד מהם משמש מרפאה, ובשני, הנקרא VC (video conference), מסך טלוויזיה גדול ומצלמת רשת - שם יוכלו האסירים לשוחח עם עורכי הדין שלהם, להשתתף בדיונים משפטיים בעניינם ולנהל שיחות אישיות עם עובדת סוציאלית.
קליטת האסירים החולים תהיה פרוצדורה מורכבת. גונדר משנה אריאלה כליף, קצינת ניהול אסירים של מחוז דרום בשב"ס, מסבירה כי הם יובאו לאשפוז באמבולנס של הארגון, מלווים בלוחמי נחשון, היחידה לאבטחה ולליווי של עצורים, שיעטו חליפות מגן. "מאחר שמדובר בחולים קלים, נוכל לשנע גם כמה יחד באוטובוס שמיועד להעברת אסירים לבתי המשפט".
האמבולנס לא ייכנס לכלא דרך השער הראשי, אלא מכניסה נפרדת, היישר אל החלק האחורי של האגף שבו ישהה האסיר. שם, באוויר הפתוח ומול מגדלי השמירה, יחכו לו מפקד משמרת וסוהר כשהם לבושים בסרבלים לבנים. השניים יובילו את האסיר החולה לתא וייצאו החוצה.
אחר כך הם יפסעו בשביל עוקף עד לנקודת הטיהור, שהיא למעשה אוהל גדול הנמצא בחוץ, ובו ימתין להם חובש המתמחה בהסרה זהירה של הסרבלים, כדי שאם הם נגועים, לא ייגעו בבגדים שמתחת. מול מראה גדולה הם יסירו את שכבת הכפפות הראשונה והנגועה, לאחר מכן ישליכו את הסרבל לפח מיוחד, ובהמשך את המסיכה ואת המשקף. לבסוף יזרקו גם את הכפפות שנותרו ויפנו לעמדת חיטוי ידיים. רק אז יוכלו לעבור לחלק המכוּנה "ירוק".
האסירים יגיעו לסהרונים בלי שום חפץ מהכלא שבו שהו. הם יקבלו ערכת קליטה מלאה, שכוללת מדים, תחתונים, משחה ומברשת שיניים, סבון ושמפו, אבקת כביסה, שמיכה, סדין ומגבות. יעמדו לרשותם גם ספרים, ואפילו תשבצים. לאחר שיעזבו, כל החפצים שלהם יושמדו.
"כל הכלא יעבור חיטוי יומיומי, כולל האוהל בחוץ", אומר פחימה. "הקמנו עמדת טיהור נוספת ליד הכניסה, שבה יטוהר האמבולנס מבפנים, ולוחמי נחשון יוכלו להסיר את הסרבלים וגם לחטא את הנשק".
בן טל: "מדאיגים אותי יותר אסירים שנמצאים במצב נפשי רגיש, ובגלל הקורונה ינסו לפגוע בעצמם. הקצינו עבורם חדר אחד, שבו שלוש מצלמות, ולא שתיים. העובדים הסוציאליים ישוחחו איתם כמה שיידרש".
117 הסוהרים הראשונים שישמרו על חולי הקורונה נבחרו בקפידה. כולם מתחת לגיל 50 וללא מחלות רקע. חלקם עבדו בסהרונים בעבר, אחרים באו מבתי כלא אחרים. אחד מהם הוא רס"ר איציק עטיה (30), גרוש ואב לילד בן 6 מאשקלון, ששימש בשש השנים האחרונות סוהר בבית המעצר שקמה.
"ברגע ששמעתי שסהרונים הופך למתקן לחולי קורונה, ביקשתי לעבור לכאן", הוא אומר, "אני מאמין שזו שליחות, ואני רואה בה אתגר, גם כסוהר וגם כאדם".
אתה לא חושש להידבק?
"זה לא ריאלי לא לחשוש, במיוחד כשיש לך ילד קטן. אני סומך על אמצעי המיגון שייתנו לנו. אני לא עסוק במחשבות אם יקרה לי משהו. זאת העבודה שלי, אלו צורכי המערכת, ומדובר במשימה לאומית.
"הקורונה היא מחלה שאף אחד לא באמת מכיר. לכן היו לנו שיחות עם אנשי רפואה, והם לימדו אותנו איך להתמגן ואיך לפשוט את הסרבל. בשב"ס הציגו לנו תרחישים אפשריים עם אסירים חולים, כמו קטטות או עימות עם סוהרים. המגע שלנו איתם אמור להיות מצומצם, לשם כך התקינו את כל מערכות התקשורת. אין לי ספק שחלק מהעבודה תילמד תוך כדי תנועה".
מה תעשה ביום שאחרי?
"אהיה סוהר ביטחון היכן שיבקשו ממני, אבל אני רוצה להתקדם ולצאת לקצונה. חשוב לי לעשות תפקידים שבהם אוכל לתרום ולהפוך למורה דרך, כמו עבודה עם בני נוער בכלא אופק".
עד השבוע, מציינים בשב"ס בסיפוק, לא נדבקו אסירים בבתי הכלא. זה לא מנע מאבנר הררי, מי שכונה על ידי המשטרה "המחסל מספר 1" ונאשם כיום בפרשת הטמנת המטענים למפורסמים, לשגר מכתב לראש הממשלה באמצעות עו"ד עמית שלף, שבו טען כי האסירים והעצורים חוששים שהסוהרים ידביקו אותם, משום שהם מסתובבים ללא כפפות ומסיכות.
"אנחנו פועלים על פי נוהלי משרד הבריאות", אומר תת־גונדר פייסל, "הסגל מחויב להשתמש במסיכות כירורגיות ובכפפות. בימים הקרובים נתחיל לעשות ביקורות פתע בנושא.
"התחלנו בייצור המוני של מסיכות מגן על ידי אסירים פליליים, בחמש מתפרות של שב"ס. מסיכות בצבע תכלת ישמשו סוהרים, מסיכות כתומות יינתנו לאסירים פליליים, וחומות - לאסירים ביטחוניים, כמו המדים שהם לובשים. המסיכות יהיו רב־פעמיות, מבד כביס שניתן לחטא. לאחר שנצייד את כולם, נייצר מסיכות נוספות לגופי הביטחון וההצלה.
"חשוב לנו שהאסירים ירגישו שהם לוקחים חלק במאמץ הלאומי. במפעלים שבבתי הכלא מייצרים היום משקפי מגן לכוחות הרפואה והביטחון. עד עכשיו מכרנו במחירי עלות יותר מחצי מיליון משקפיים כאלה".
פייסל (51), דרוזי מבית ג'אן, נזכר כיצד באירוע בבלומפילד, הראשון שבו היה חשש להידבקות סוהרים, הרגיש שהוא נקרע בין הטיפול המהיר באירוע לבין הידיעה שגם בנו החייל נכח באצטדיון. "היה ברור לי שקודם כל אני מטפל בעניין הסוהרים שהיו שם, ורק אחר כך אבדוק אם הבן שלי ישב באותו שער. למרבה המזל, הוא ישב בשער אחר".
פייסל משרת בשב"ס כבר 23 שנים, ופיקד על חמישה בתי כלא. אשתו מפעילה כמה צימרים בקצה היישוב, ועכשיו אפשרה למועצה המקומית לשכן בהם סטודנטים שחייבים בבידוד.
איך תמנעו מסיר לחץ להתפוצץ במקום כמו סהרונים, שבו יכולים לשהות בבידוד עשרות אסירים מבוהלים?
"אנחנו מכירים את כל האסירים בשב"ס, את ההיסטוריה שלהם, את מצבם הנפשי ואת אירועי המשמעת שבהם היו מעורבים. נפריד בין כאלה שמסוכסכים ביניהם, ונקצה תאים מיוחדים לטעוני הגנה. בין הסוהרים שנבחרו לסהרונים יש כאלה שהם גם חובשים, ויוכלו לסייע.
עד לפני כשבועיים היו כאן כ־200 מסתננים ושוהים בלתי חוקיים מהגדה. "הבחירה בסהרונים היתה בזכות הבידוד שלו"
אין עוד מקום כמו בית כלא, שיכול למלא מצע שלם של תרחישי אימה על התפשטות של נגיף אלים. מעבר לתחלואה, שתופץ במהירות שיא, אירועי קיצון יכולים לכלול מרד אסירים, הצתה של תאים, פגיעה בסוהרים, פשיטה של אסירים על מרפאות הכלא, בריחה של עבריינים נגועים והמון קורבנות בנפש.
בשירות בתי הסוהר החלו להיערך לתרחישים האלה כבר בחודש ינואר. לאחרונה גם התקבלה החלטה להסב אחד מ־29 בתי הכלא בארץ למתקן בידוד ואשפוז עבור אסירים שיחלו בקורונה. המקום שנבחר הוא בית הסוהר סהרונים שבנגב, שבו שהו עד לפני כשבועיים כ־200 מסתננים ושוהים בלתי חוקיים מהגדה.
"הבחירה בסהרונים היתה בזכות הבידוד שלו, ומשום שהמחיר הארגוני הוא הנמוך ביותר", מסביר ראש חטיבת הביטחון בשב"ס, תת־גונדר מנדו פייסל, "אמנם הנסיעה לשם ארוכה, אבל האלטרנטיבה היא פינוי של בית כלא מאלפי יושביו והעברתם למתקן אחר בלי לפגוע בתנאי המחיה שלהם - וזה הרבה יותר מורכב.
"סהרונים יוכל לאכלס עד 340 אסירים חולים, ולא יחסר להם דבר - החל משיחות וידאו מול בית המשפט ועורכי הדין, ועד בדיקות יומיומיות וטיפולים רפואיים בסיסיים. למרות שעדיין אין לנו אף חולה מקרב האסירים, ונקווה שגם לא יהיה, נפתח בקרוב עוד שני מתקנים לחולים, אחד במרכז ואחד בצפון, ושניהם יכילו יחד עוד 400 מיטות לפחות".
מה יקרה עם אסירים במצב בינוני או קשה, שיהיה צריך להעביר לבית חולים?
"זה אחד האתגרים הגדולים שלנו כרגע. בשבוע שעבר עשינו סיור במחלקת הקורונה של בית חולים השרון בפתח תקווה, קיימנו שיחות ועידה עם מומחים ממשרד הבריאות והתחלנו לבנות תיקי שטח על מרכזים רפואיים נוספים בארץ כדי למפות את כל מחלקות הקורונה בישראל, מיקומן, דרכי גישה, מספר מדרגות, כמות חלונות ונקודות תורפה.
"ביקשנו ממשרד הבריאות כי אסיר מתפקד שאינו מונשם יקבל חדר נפרד, כדי שלא יהיה כל מגע בינו לבין אזרחים. בחדר שלו נתקין מצלמות 'אח גדול' משלנו, וסוהר יישב בחדר בקרה צדדי, יְתקשר משם עם האסיר ויעקוב אחר תנועותיו. אסיר מסוכן יהיה כבול למיטה בידיו וברגליו. אין ספק שאלה תנאים קשים ליישום בבתי חולים, אבל נבחר את בית החולים שהכי מתאים לנו".
יכול לקרות, למשל, שעבריין מין יאושפז במחלקת קורונה שבה שוהות נשים?
"זה לא יקרה, חד־משמעית. חשוב לנו שיהיה מקסימום ביטחון למאושפזים".
כלא סהרונים שוכן בחולות חלוצה, מדרום־מזרח לרצועת עזה. הנוף המלנכולי מסביב נותן תחושה שסוף העולם קרוב: אובך כבד עוטף את האדמה הצהובה, וריח חריף מהרפתות ביישובים הסמוכים מציף את האף.
את פנינו מקבלים שני סוהרים במסיכות ובכפפות. הם בודקים חום לכל אחד ומבקשים לחתום על הצהרת בריאות. עם הכניסה למתחם הכלא משתנה התמונה המונוכרומטית. צמיגי מכוניות ישנים, צבועים בכחול ובאדום, תלויים בסדר מופתי ומשמשים עציצים, ומהם משתלשלים אל הקרקע פרחים ורודים. משרדי הסגל בוהקים בלובנם, וברחבה המרכזית דשא מלאכותי ירוק. פרגולת עץ ענקית עם שולחנות וספסלים משווה למקום אווירה כפרית.
שני כבאים בחליפות הגנה אפורות עוזבים את המקום במהירות, לאחר שסיימו לחטא את השטחים הפתוחים ואת המשרדים. הם יחזרו שוב כדי לחטא את תאי האסירים, לאחר שהעבודות במתחם יושלמו סופית בימים הקרובים.
68 התאים, שנמצאים בתוך ארבעה אגפים המיועדים לקליטת אסירים חולים, נקראים "שטח אדום". מולם, מעבר לכביש הרחב, ממוקמים משרדי הסגל. מרחוק נראים כמה אסירים לפני שחרור, שדואגים לניקיון ולתחזוקה.
השביל הפנימי לאגפים ארוך ומתפתל. מסביב גדרות ברזל גבוהות, ומעליהן תיל דוקרני. דלת חשמלית גדולה נפתחת, ואנחנו בתוך אגף 13. מימין חדר היערכות קטן, שבו ארון עם חליפות מגן. משמאל חדר בקרה ("יומן", בעגה של שב"ס), ובו ארבעה מסכים גדולים ומערכת תקשורת, שמאפשרת יצירת קשר עם האסירים. חלונות החדר הגדולים משקיפים אל הרחבה המרכזית של האגף, שהיא אזור ההתאווררות של האסירים ומעליה פרוסה רשת ולא גג.
"המטרה היא לצמצם למינימום את המגע עם האסירים החולים ולהיעזר בטכנולוגיה", אומר רב־ כלאי נדב פחימה, קצין אג"ם של הכלא, ומוביל אותנו לחדר בעל קירות שקופים, ליד חדר הבקרה. על מדף מונחים סבון חיטוי וטלפון שיאפשר תקשורת עם האסירים. הסוהרים בחדר יהיו ממוגנים בכפפות ובמסיכות, ואם ייאלצו להיכנס לרחבה, ילבשו סרבלים, כיסוי ראש, ערדליים, כפפות כפולות, מסיכה ומשקף מגן.
"האסירים ימדדו לעצמם את החום, ואנחנו ניכנס אליהם רק אם מצבו של אחד מהם יידרדר. במרכז הרחבה יוצב שולחן מקובע לרצפה, שעליו ישימו סוהרים את הארוחות של האסירים בחמגשיות חד־פעמיות, ורק אז יורשו האסירים לצאת מהתאים".
מה תעשו אם תפרוץ קטטה בין אסירים ברחבה?
"ניאלץ להיכנס ולהפריד. אנחנו מודעים לאפשרות שאסיר יכול לנסות לתלוש מסוהר את המשקף או את הסרבל, ואפילו לירוק עליו. הסוהר יתפנה מייד לאחור, וסוהר אחר יחליף אותו. אבל אנחנו מעריכים שאסירים חולים יתרכזו ברצון להבריא, ולא בלעשות בלאגן".
אגף אחד יוקצה לאסירים הביטחוניים, ושלושה לאסירים הפליליים. כולם זהים לחלוטין, וכוללים רחבה גדולה עם שני מכשירי כושר, קוּלר, חדר כביסה הכולל מכונה ומייבש, מקרר משותף ושולחן פינג פונג, שבו יוכלו האסירים לשחק בשעת הטיול בחצר. על הקיר יש 10 טלפונים ציבוריים, ועוד שניים מוצמדים ללוח על גלגלים, ואפשר לקחת אותם הצידה כדי לדבר בפרטיות. משמאל נמצאים 17 תאים בעלי דלתות כחולות, פרוסים על פני שתי קומות.
מרבית התאים כבר מסודרים ומצוידים. בכל אחד חמש מיטות, עם ארוניות, מסך טלוויזיה ותא שירותים. בכל קומה יש חדר רחצה אחד. ליד הדלת אינטרקום שנועד ליצור קשר עם חדר הבקרה, ועל התקרה שתי מצלמות, המשקיפות על כל מה שקורה בחדר.
קצינת ניהול אסירים של הכלא, רב־כלאי אורנה בן טל, פותחת לנו את הדלתות של שני חדרים נוספים. אחד מהם משמש מרפאה, ובשני, הנקרא VC (video conference), מסך טלוויזיה גדול ומצלמת רשת - שם יוכלו האסירים לשוחח עם עורכי הדין שלהם, להשתתף בדיונים משפטיים בעניינם ולנהל שיחות אישיות עם עובדת סוציאלית.
קליטת האסירים החולים תהיה פרוצדורה מורכבת. גונדר משנה אריאלה כליף, קצינת ניהול אסירים של מחוז דרום בשב"ס, מסבירה כי הם יובאו לאשפוז באמבולנס של הארגון, מלווים בלוחמי נחשון, היחידה לאבטחה ולליווי של עצורים, שיעטו חליפות מגן. "מאחר שמדובר בחולים קלים, נוכל לשנע גם כמה יחד באוטובוס שמיועד להעברת אסירים לבתי המשפט".
האמבולנס לא ייכנס לכלא דרך השער הראשי, אלא מכניסה נפרדת, היישר אל החלק האחורי של האגף שבו ישהה האסיר. שם, באוויר הפתוח ומול מגדלי השמירה, יחכו לו מפקד משמרת וסוהר כשהם לבושים בסרבלים לבנים. השניים יובילו את האסיר החולה לתא וייצאו החוצה.
האסירים יגיעו לסהרונים בלי שום חפץ מהכלא שבו שהו. הם יקבלו ערכת קליטה מלאה, שכוללת מדים, תחתונים, משחה ומברשת שיניים, סבון ושמפו, אבקת כביסה, שמיכה, סדין ומגבות. יעמדו לרשותם גם ספרים, ואפילו תשבצים. לאחר שיעזבו, כל החפצים שלהם יושמדו.
"כל הכלא יעבור חיטוי יומיומי, כולל האוהל בחוץ", אומר פחימה. "הקמנו עמדת טיהור נוספת ליד הכניסה, שבה יטוהר האמבולנס מבפנים, ולוחמי נחשון יוכלו להסיר את הסרבלים וגם לחטא את הנשק".
בן טל: "מדאיגים אותי יותר אסירים שנמצאים במצב נפשי רגיש, ובגלל הקורונה ינסו לפגוע בעצמם. הקצינו עבורם חדר אחד, שבו שלוש מצלמות, ולא שתיים. העובדים הסוציאליים ישוחחו איתם כמה שיידרש".
117 הסוהרים הראשונים שישמרו על חולי הקורונה נבחרו בקפידה. כולם מתחת לגיל 50 וללא מחלות רקע. חלקם עבדו בסהרונים בעבר, אחרים באו מבתי כלא אחרים. אחד מהם הוא רס"ר איציק עטיה (30), גרוש ואב לילד בן 6 מאשקלון, ששימש בשש השנים האחרונות סוהר בבית המעצר שקמה.
"ברגע ששמעתי שסהרונים הופך למתקן לחולי קורונה, ביקשתי לעבור לכאן", הוא אומר, "אני מאמין שזו שליחות, ואני רואה בה אתגר, גם כסוהר וגם כאדם".
אתה לא חושש להידבק?
"זה לא ריאלי לא לחשוש, במיוחד כשיש לך ילד קטן. אני סומך על אמצעי המיגון שייתנו לנו. אני לא עסוק במחשבות אם יקרה לי משהו. זאת העבודה שלי, אלו צורכי המערכת, ומדובר במשימה לאומית.
"הקורונה היא מחלה שאף אחד לא באמת מכיר. לכן היו לנו שיחות עם אנשי רפואה, והם לימדו אותנו איך להתמגן ואיך לפשוט את הסרבל. בשב"ס הציגו לנו תרחישים אפשריים עם אסירים חולים, כמו קטטות או עימות עם סוהרים. המגע שלנו איתם אמור להיות מצומצם, לשם כך התקינו את כל מערכות התקשורת. אין לי ספק שחלק מהעבודה תילמד תוך כדי תנועה".
מה תעשה ביום שאחרי?
"אהיה סוהר ביטחון היכן שיבקשו ממני, אבל אני רוצה להתקדם ולצאת לקצונה. חשוב לי לעשות תפקידים שבהם אוכל לתרום ולהפוך למורה דרך, כמו עבודה עם בני נוער בכלא אופק".
עד השבוע, מציינים בשב"ס בסיפוק, לא נדבקו אסירים בבתי הכלא. זה לא מנע מאבנר הררי, מי שכונה על ידי המשטרה "המחסל מספר 1" ונאשם כיום בפרשת הטמנת המטענים למפורסמים, לשגר מכתב לראש הממשלה באמצעות עו"ד עמית שלף, שבו טען כי האסירים והעצורים חוששים שהסוהרים ידביקו אותם, משום שהם מסתובבים ללא כפפות ומסיכות.
"אנחנו פועלים על פי נוהלי משרד הבריאות", אומר תת־גונדר פייסל, "הסגל מחויב להשתמש במסיכות כירורגיות ובכפפות. בימים הקרובים נתחיל לעשות ביקורות פתע בנושא.
"התחלנו בייצור המוני של מסיכות מגן על ידי אסירים פליליים, בחמש מתפרות של שב"ס. מסיכות בצבע תכלת ישמשו סוהרים, מסיכות כתומות יינתנו לאסירים פליליים, וחומות - לאסירים ביטחוניים, כמו המדים שהם לובשים. המסיכות יהיו רב־פעמיות, מבד כביס שניתן לחטא. לאחר שנצייד את כולם, נייצר מסיכות נוספות לגופי הביטחון וההצלה.
"חשוב לנו שהאסירים ירגישו שהם לוקחים חלק במאמץ הלאומי. במפעלים שבבתי הכלא מייצרים היום משקפי מגן לכוחות הרפואה והביטחון. עד עכשיו מכרנו במחירי עלות יותר מחצי מיליון משקפיים כאלה".
פייסל (51), דרוזי מבית ג'אן, נזכר כיצד באירוע בבלומפילד, הראשון שבו היה חשש להידבקות סוהרים, הרגיש שהוא נקרע בין הטיפול המהיר באירוע לבין הידיעה שגם בנו החייל נכח באצטדיון. "היה ברור לי שקודם כל אני מטפל בעניין הסוהרים שהיו שם, ורק אחר כך אבדוק אם הבן שלי ישב באותו שער. למרבה המזל, הוא ישב בשער אחר".
פייסל משרת בשב"ס כבר 23 שנים, ופיקד על חמישה בתי כלא. אשתו מפעילה כמה צימרים בקצה היישוב, ועכשיו אפשרה למועצה המקומית לשכן בהם סטודנטים שחייבים בבידוד.
איך תמנעו מסיר לחץ להתפוצץ במקום כמו סהרונים, שבו יכולים לשהות בבידוד עשרות אסירים מבוהלים?
"אנחנו מכירים את כל האסירים בשב"ס, את ההיסטוריה שלהם, את מצבם הנפשי ואת אירועי המשמעת שבהם היו מעורבים. נפריד בין כאלה שמסוכסכים ביניהם, ונקצה תאים מיוחדים לטעוני הגנה. בין הסוהרים שנבחרו לסהרונים יש כאלה שהם גם חובשים, ויוכלו לסייע מהבחינה הרפואית.
"קיימנו השבוע תרגיל גדול, שבמהלכו הקפצתי את יחידות הלוחמים שלנו, מצדה ונחשון, לכלא נפחא שבדרום, כדי לבדוק זמני הגעה, לוודא שהם מוכנים לקראת הפרות סדר כתוצאה מהקורונה, ובאים עם ציוד מיגון. אנחנו מביאים בחשבון אפשרויות של פגיעה באנשי סגל, בריחה המונית, ניסיונות פגיעה בבית המשפט, וגם גרימת הרס בתוך בית הסוהר והצתת אש".
בתי כלא בכל העולם מתמודדים עכשיו עם אותו אתגר: כליאה במגיפה משתוללת. בסין חלו 800 אסירים בבתי הכלא, ואנשי סגל בכירים הודחו כי לא נקטו אמצעי מנע. גם באיראן לא ננקטו אמצעי ביטחון, ועל פי הפרסומים הלא מאומתים, נאלצה המדינה לשחרר כ־80 אלף אסירים.
בארה"ב, שעקפה את סין במניין המתים, דווח על מקרי הדבקה ראשונים בבתי הכלא: שמונה אסירים וסוהר בכלא רייקרס איילנד בניו יורק, ואיש סגל בכלא בטקסס. כעת נבדק חשד שכמה אסירים בכלא סינג סינג, שמצפון לניו יורק, נדבקו גם הם.
בישראל נערכו דיונים ראשונים על ההיערכות בבתי הכלא כבר בתחילת ינואר. מ"מ מקום נציב שב"ס, גונדר אשר וקנין, נפגש עם ראש חטיבת הביטחון פייסל ועם קצין הרפואה הראשי של הארגון, גונדר משנה ד"ר ליאב גולדשטיין, כדי לבדוק איך מונעים מבתי הכלא להפוך לחממות קורונה. שם הקוד שנקבע להיערכות היה, כמה פרוזאי, "כתר המזרח".
"גיבשנו צוות שכולל את מפקדי בתי הכלא ואת ראשי כל האגפים בשב"ס - מביטחון, דרך שיקום אסירים ועד כוח אדם", מספר גולדשטיין, "החלטנו לנהל את המצב בשני מישורים: שלב המניעה ושלב ההכלה, שבו יתגלו אסירים או סוהרים שחולים בקורונה.
"ניתחנו את כל הדרכים שבהם הווירוס יכול לחדור לבתי הכלא. בשערים של 29 המתקנים שלנו עוברים מדי יום כ־10,000 איש שאינם אנשי סגל - ספקים, עורכי דין, משפחות של אסירים, מתנדבים, מורים. כל אחד מהם, כמו כל אחד מהסוהרים, הוא פוטנציאל להעברת הנגיף. חוץ מזה, האסירים יוצאים לבתי משפט או לטיפולים רפואיים ועלולים לחזור כשהם נגועים.
"ברור לי שכל אחד מבתי הכלא עלול להפוך לספינת קורונה, ושזה רק עניין של זמן עד שהנגיף ייכנס. לכן היינו חייבים לטוות רשת הדוקה, שתצמצם את היכולת שלו לעבור דרכה".
תת־גונדר מנדו פייסל // צילום: דוברות שב"ס
הפקודה הראשונית של שב"ס, למנוע את כניסתם של אזרחים לבתי הכלא, גובשה בחודש פברואר. ב־4 במארס, עוד לפני שהוחל ביישומה, נשלחו שלושה סוהרים לבידוד, לאחר שישבו בשער 8 באצטדיון בלומפילד, לא רחוק ממושבו של הנער חולה הקורונה. אף אחד מהם לא נדבק.
שישה ימים אחר כך הוחלט להפסיק את כל הביקורים לאסירים, כולל כאלה של עורכי דין, לבטל את כל החופשות ולאסור מפגשי התייחדות או יציאה לדיונים משפטיים. כדי למנוע מתיחות בקרב האסירים, אישר גונדר וקנין למשפחות האסירים להפקיד עוד 200 שקלים עבור קנטינה, ובמקביל פתח קרן סיוע לאסירים נזקקים מתקציב שב"ס, שתעניק במידת הצורך 150 שקלים בחודש לכל אחד מהם.
בערוץ הטלוויזיה הפנימי של שירות בתי הסוהר משודרים לאסירים סרטוני הסברה בכמה שפות, ובהם הסברים לשמירה על היגיינה ושיעורים רוחניים לכל הדתות. גם תחנת הרדיו של שב"ס, רדיו פוקוס, משדרת ראיונות בנושא עם עובדים סוציאליים ואנשי רפואה של הארגון. כל האסירים קיבלו סבוני חיטוי, האגפים עוברים סטריליזציה בכל יום, והוקמה תשתית וידאו כדי לאפשר שיחות עם עורכי דין ודיונים מקוונים בבית המשפט.
כדי להקל את הצפיפות בבתי הכלא, הוחלט לפני שבועיים להוציא בהדרגה לחופשה מוקדמת כ־500 אסירים שאמורים להשתחרר בתוך חודש, ושרמת המסוכנות שלהם לציבור נמוכה, כמו עברייני מס ועברייני תעבורה. אסירים מעל גיל 65, וכאלה הסובלים ממחלות שונות, הועברו לאגף הקשישים בכלא מעשיהו וקיבלו כפפות ומסיכות. השבוע החליט גונדר וקנין לבחון את האפשרות לשחרר באופן זמני למעצר בית את אותם אסירים קשישים וחולים.
עצורים חדשים שמגיעים לבתי המעצר מועברים לשהייה בתאי בידוד למשך שבועיים. כל עצור לא בא מהבית עם תיק, אלא מקבל הכל, מטרנינג ועד שמפו. הסגל שעובד בתאים האלה ממוגן כאילו מדובר בחולי קורונה מאומתים, ובכל יום מודדים להם את החום. אחרי שבועיים, אם הכל תקין, הם מועברים לתאים רגילים.
גם 10,000 הסוהרים בשב"ס נאלצו להסתגל למצב החדש. נאסר עליהם לטוס לחו"ל, והמשמרות הוארכו לשבוע עבודה רצוף, שאחריו הם חוזרים הביתה לשבועיים - הזמן המקסימלי שבו יכול הנגיף להתפרץ. כל סוהר או סוהרת שמגיעים לעבודה עוברים בדיקת חום ונדרשים לחתום על הצהרת בריאות. למרות זאת, חמישה סוהרים חלו בקורונה, ומצבם קל. כולם שוהים בבתיהם. האסירים שבאו איתם במגע נמצאים בבידוד בתאים שלהם, ולא באים במגע עם אסירים אחרים.
"זאת המשמרת שלי בתור ראש הארגון, ולכן נערכנו לאירוע מתגלגל, שעלול להגיע לתרחישים קיצוניים ומורכבים", אומר מ״מ נציב שב"ס, גונדר אשר וקנין, המכהן בתפקידו כמעט שנתיים (ולאחרונה הוארכה כהונתו בפעם השישית). "נשמור על בריאותם של האסירים ושל אנשי הסגל, ונמצא איזונים מול הביטחון המרבי. מדובר בסכנה פוטנציאלית למאות אנשים, וזה מה שעומד לנגד עינינו.
"שב"ס מעסיק את האסירים, דואג להם לאמצעי היגיינה ומחטא משטחים ושטחים ציבוריים בבתי הסוהר. כל תרחיש קיצוני מבחינה רפואית ומבצעית, יטופל. אנחנו ערים למצבם של הסוהרים, רובם בעלי משפחות דואגות בבית. אין גאה ממני בתפקודם המקצועי ובמסירותם. ואנחנו מתמודדים גם עם פייק ניוז, בעיקר מצד הרחוב הפלשתיני, שמנסה לנצל את משבר הקורונה לצורך שחרור אסירים ביטחוניים" (למשל, בטענה שאסירים חלו ושיש לשחררם; ט"א).
אחד הסיוטים של שב"ס כמעט קרה לפני כחודש. סוהרת מבית המעצר ניצן, שחזרה מחו"ל, חשה ברע, ועלה החשד שהיא חולה בקורונה. "הלב שלי החסיר פעימה", מספר תת־גונדר פייסל, "מייד עשינו בדיקה אפידמיולוגית, ו־50 סוהרים מהכלא ו־15 אסירים נשלחו לבידוד. התברר שהסוהרת נפגשה עם קצינה בכירה מבית המעצר במגרש הרוסים.
"במגרש הרוסים שהו באותו זמן יותר ממאה עצורים וכמה עשרות אנשי סגל. יש שם תנועה של 24 שעות ביממה, ולוחמי נחשון יוצאים עם עצורים לפחות שש פעמים ביום לדיונים.
"החלטנו להטיל סגר על בית המעצר, ולהפוך אותו למתקן בידוד. ידענו שאם יתברר שהקצינה אכן חולה, כולם בסכנת הידבקות - העצורים, השוטרים, לוחמי נחשון, שופטים, פרקליטים ועורכי דין.
"לא הייתי מסוגל לעזוב את המשרד. נשארתי שם עד אמצע הלילה, כשהגיעה ההודעה שהסוהרת אכן נדבקה, והקצינה לא, למרבה המזל. הסגר הוסר מוקדם בבוקר. הסוהרת נמצאת בבידוד בביתה, ומצבה קל".
tala@israelhayom.co.il